בג"צ 790/78

תקציר

פסק הדין מתייחס לחוקיותו של צו שרים שהגביל יצוא יהלומים מישראל. הצו קבע כי ניתן לייצא יהלומים רק בתחבורה אווירית, ולא בכל אמצעי אחר, מה שאסר למעשה על ייצוא יהלומים בדואר. הצו הוצא על ידי שר התעשייה, המסחר והתיירות, לכאורה מכוח מספר חוקים, ובהם חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים ופקודת סמכויות היבוא, היצוא והמכס (הגנה). העותרים טענו כי הצו אינו חוקי, בלתי סביר ולכן יש לבטלו. לטענתם, לשר אין סמכות חוקית להוציא צו כזה וכי הוא פוגע בחופש העיסוק שלהם. בנוסף, טענו העותרים כי הצו סותר את פקודת הדואר, שהעניקה למדינה מונופול על משלוח מכתבים. בית המשפט בחן את סמכותו של השר לפי החוקים האמורים, ומצא כי בעוד שהצו מצוי בסמכותו החוקית של השר לפי פקודת סמכויות היבוא, היצוא והמכס, הוא אינו חוקי לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. על פי החוק האחרון, השר יכול היה להוציא צו כזה רק אם היה לו יסוד סביר להאמין שהוא נחוץ לפעולה חיונית, כגון הגדלת היצוא. בית המשפט קבע כי הצו אינו עונה על דרישה זו, שכן הוא אינו חיוני להגדלת היצוא או לביצוע כל פעולה אחרת המוגדרת כחיונית בחוק. כמו כן, בית המשפט קבע כי הצו אינו בלתי סביר ואינו נוגד את פקודת הדואר. למרות שהצו יצר חזקה לפיה ניתן לשלוח יהלומים רק ישירות מהבורסה לכלי הטיס, בית המשפט ציין כי למפקח על היהלומים שיקול דעת להתיר שיטות הובלה חלופיות בתנאים מסוימים. בית המשפט נימק זאת בכך ששיקול דעת זה אינו שולל את נחיצות הצו, והחלטת השר לכלול אותו הייתה סבירה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הצו הוצא כדין מכוח פקודת סמכויות היבוא, היצוא והמכס, ועל כן דחה את העתירה והחליט לבטל את הצו על תנאי. השופט ברק הוסיף הערה המדגישה את הסמכויות הנרחבות המוקנות לשרים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, שאותן תיאר כבלתי מספקות וכזקוקות לביקורת.