בג"צ 573/77

תקציר

בג"ץ דחה עתירה של זוג גרוש בעניין סמכותו של בית הדין הרבני לדון בהליך הגירושין שלהם. בית המשפט קבע כי טענות העותר חסרות שחר, שכן הן טענות של חוסר סמכות ופגיעה בעקרונות הצדק. העותר כבר העלה טענות אלה במהלך הליכי ההוצאה לפועל ולכן לא ניתן היה לדון בהן בבג"ץ. יתר על כן, העותר היה מודע למגורי הקבע של אשתו בארה"ב לפני הליך הגירושין, ולכן טענותיו לסמכות בנוגע לשהותה בחו"ל אינן תקפות. בית המשפט דן גם בדרישת נוכחותם בפועל של שני בני הזוג בישראל כדי שלבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון בנישואין ובגירושין יהודיים. השופטת בן-פורת הציעה פרשנות חדשה לחוק הרלוונטי, תוך ניתוק ענייני הנישואין והגירושין מהביטוי "של יהודים בישראל", וייחוסם לביטוי "בישראל". פרשנות זו מבטלת את הצורך בנוכחותם בפועל של שני בני הזוג בישראל. בנוסף, בני הזוג יכולים להעניק לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בהסכמתם. טענת העותרת כי הסכמה אינה יכולה ליצור סמכות שיפוט ex nihilo הופרכה, והודגש כי יש להעלות התנגדות בהזדמנות הראשונה. מאחר שהעותרים לא עשו כן, הם נחשבים כמי שקיבלו את סמכות השיפוט. מטעמים אלה נדחתה העתירה וצו הביניים בוטל.