ע"א 755/85

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך רכושי בעקבות פטירת זוג נשוי שעלה מתימן לישראל בשנת 1949. הנכס המדובר נרכש על ידי הבעל בשנת 1950 ונרשם על שמו בלבד. בני הזוג התגוררו בנכס האמור במשך כ-30 שנה עד למותם. הבת שנותרה בחיים, שייצגה את עיזבון אמה המנוחה, טענה כי הנכס צריך להיות בבעלות משותפת של בני הזוג ולכן עיזבון אמה זכאי למחצית מזכויותיו. הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת תביעת הבת נדחה על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט קבע, כי מאחר שהנישואין ורכישת הרכוש התרחשו לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, סעיף 15 לחוק זה, המסדיר בדרך כלל את יחסי הממון בין בני זוג, אינו חל במקרה זה. תחת זאת, יש להחיל את כללי המשפט הבינלאומי הפרטי שהיו נהוגים לפני חקיקת החוק. עם זאת, מאחר שתוכנו של החוק התימני לא הוכח דיו, יוחל החוק הישראלי על בסיס חזקת שוויון החוקים. על פי החוק הישראלי, חזקת הנכסים המשותפים חלה על נכסים שנרכשו בתימן. יתר על כן, גם אם הבעל היה רוכש זכויות מוקנות בנכס על פי הדין התימני, בית המשפט מצא כי הנסיבות מצביעות על כוונה משותפת לגבי הנכס. חיי הנישואין ארוכי השנים של בני הזוג, חלוקת התפקידים ביניהם ומאמציהם המשותפים תרמו למסקנה של הסכם משתמע לחלוקת הרכוש. בכך אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והכריז על עיזבון אשתו המנוחה כבעלים של מחצית הזכויות בנכס שבמחלוקת. המערערת חויבה לכסות את הוצאותיו של המשיב הראשון.