ס"ע 21378-07-19

תקציר

התובע, מאבטח שהועסק על ידי הנתבעת, טען כי פוטר שלא כדין לעיני עמיתים וגרם לו לעוגמת נפש, ותבע מהנתבעת תשלומים שונים, לרבות פיצויים בגין עוגמת נפש, דמי פגיעה ותשלום בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקתו. בתוך כך, הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה וכן תבעה קיזוז בגין הודעה מוקדמת ותשלום יתר של שכר. בית המשפט מצא כי טענת התובע כי פוטר אינה משכנעת. מהראיות עולה כי התובע נשלח לביתו עקב התנהגות בלתי הולמת בעבודה של אחראי משמרת שלא הייתה לו סמכות לפטר אותו. התנהלותו של התובע לאחר האירוע – לרבות המשך הקשר עם הנתבע בנוגע להסדרת משמרות עתידיות ואי יידוע הנתבע על פיטוריו – תמכה בטענת הנתבע כי התובע התפטר. לפיכך, נדחו הטענות לפיטורים שלא כדין והתחשבות בהודעה מוקדמת. באשר לתביעה בגין עוגמת נפש, קבע בית המשפט כי יש לתת פיצוי במשורה במקרים חריגים, ועדותו של התובע, שהייתה היחידה מטעמו, לא שכנעה את בית המשפט כי הנסיבות מצדיקות קבלת תביעה זו, מה גם שלא הוכחה גרסת התובע לאירועים. לפיכך, גם טענה זו נדחתה. בית הדין הכיר בכך שהתובע נפגע בעבודה ביום 12.3.2018, אך מאחר שהנתבעת לא חתמה על טופס ב.ל. 250 הנדרש, לא יכלה התובעת לקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. למרות התנהגותו הבלתי נסלחת של הנתבע, בית המשפט לא מצא בסיס משפטי לתביעת התובע כנגד הנתבע להחזר הוצאות רפואיות, וגם טענה זו נדחתה. בית הדין דחה גם את תביעת התובע לאי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקתו, וקבע כי גרסת הנתבע לאירועים – לפיה ההודעה נמסרה לתובע – הייתה משכנעת יותר מעדותו של התובע כי לא קיבל אותה. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעת לקיזוז בגין תשלום יתר של שכר, שכן הנתבעת הייתה מודעת לטעות אך לא ניכתה את מלוא הסכום משכרו של התובע במהלך עבודתו. למרות שטענות התובע נדחו ברובן, בית המשפט הורה לנתבעת לשאת בהוצאות התובע בשל אי חתימתה על טופס ב.ל. 250, ופסק לו הוצאות בסך 2,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום.