עת"מ 22371-02-20

תקציר

העתירה שהוגשה לבג"ץ ביקשה לערער על החלטת עיריית ירושלים שלא להקצות נכס לגלריה ברבור לצורך פעילותה ולהורות לעירייה להקצות לגלריה, את אותו נכס או נכס עירוני אחר. העותרים טענו כי ההחלטה התבססה על שיקולים פוליטיים זרים ופגעה בחופש הביטוי של הגלריה, וטענו כי פעילות הגלריה והשקפת עולמה אינן עולות בקנה אחד עם עמדותיהם הפוליטיות של גורמים בעירייה. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההחלטה שלא להקצות את הנכס נבעה בראש ובראשונה משיקולים מקצועיים לגיטימיים. לעירייה היה צורך אמיתי בנכס להקמת גן ילדים, כפי שמעידה העלייה בהרשמה לאזור, והגלריה פועלת ללא הסכם הקצאה או הרשאה רשמי מאז 2015. כמו כן, קיים פער תכנוני בין פעילות הגלריה לבין השימושים המותרים בנכס. השתלשלות האירועים שהובילה להודעת הפינוי הצביעה גם על כך שההודעה לא יוחסה אך ורק לפעילות הפוליטית בגלריה. בעירייה העלו חששות ויזמו דיונים על נוכחות הגלריה חודשים לפני השיח הפוליטי סביבה. התבטאויות פוליטיות שנאמרו לאחר ההחלטה, אף שהתפארו בסגר, לא הצביעו די הצורך על כך שההחלטה נבעה ממניעים פוליטיים בלבד. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים ודחה את העתירה תוך פסיקת הוצאות בסך 10,000 ₪ למשיבים.