תת"ע 6054-02-15

תקציר

התיק נסוב סביב אירוע נהיגה שהתרחש ביום 1.1.2015, בו נעצר הנאשם בחשד לנהיגה בשכרות. תוצאות Breathalyzer הראו 405 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, מעבר לגבול החוקי. עם זאת, ההגנה טענה כי המדידה לא הייתה תקינה, תוך הסתמכות על תקנה 169ז(ב) לתקנות התעבורה, הקובעת כי יש לבצע בדיקה כפולה של ריכוז אלכוהול, עם מקדם שונות שלא יעלה על 10%. לטענתם, המכשיר בו נעשה שימוש, DRAGER ALCOTEST 7110 MKIII IL, ביצע שתי בדיקות עם פער של מעל 10%, מה שהופך את התוצאות לבלתי קבילות. התביעה טענה כי המכשיר ביצע שתי מדידות IR ומדידת EC אחת לצורך אימות, ויש לפרש את החוק כך שישווה רק בין שתי בדיקות ה-IR. השופט, לאחר שבחן את הטענות, פסק לטובת ההגנה וקבע כי החוק דורש סטייה מקסימלית של 10% בין כל ארבע הבדיקות שביצע המכשיר, שהיו שתי מערכות של בדיקות IR ו-EC. מכיוון שהתוצאות חרגו מהגבול המותר, המדידה נפסלה כראיה. יתר על כן, דו"ח המאפיינים לא הצביע על מצב של שכרות, והתביעה לא הצליחה לספק ראיות לתקינות המכשיר. השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר וזיכה את הנאשם מאשמת נהיגה בשכרות. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.