ת"א 35098-04-14

תקציר

המבוטח תבע חברת ביטוח, בטענה כי עליה לפסוק לו פיצוי חודשי לאחר שאיבד את כושרו לעבוד עקב מחלה. המבוטח טען כי לא קיבל את פוליסות הביטוח בסמוך לאחר ניסומן, ולכן לא ידע את התנאים המדויקים. עוד טען כי יש לראות בהלוואות שנטל מחברתו, אותן החזיר באמצעות פיצויי הפיטורים, כהכנסה, ובכך להגדיל את תגמולי הביטוח שלו. זאת ועוד, המבוטח הצהיר כי סוכן הביטוח הבטיח לו פיצוי חודשי גבוה יותר מהאמור בפוליסה. חברת הביטוח, לעומת זאת, טענה כי המבוטח קיבל את הפוליסות והיה מודע לתנאים, לרבות הפיצוי החודשי במקרה של אובדן עבודה. עוד טענו כי הסכומים שקיבל המבוטח מחברתו אינם יכולים להיחשב כהכנסה, ולכן אין לכלול אותם בחישוב תגמולי הביטוח שלו. השופט פסק לטובת חברת הביטוח, וקבע כי המבוטח אכן קיבל את הפוליסות והיה מודע לתנאים, לרבות הפיצוי החודשי המקסימלי בסך 10,000 שקל, שישולם על בסיס 75% מהכנסתו החודשית הממוצעת לפני תיק הביטוח. עוד קבע השופט כי לא ניתן לראות בכספים שקיבל המבוטח מחברתו כהכנסה, ולכן חברת הביטוח חישבה נכונה את תגמולי הביטוח. משכך, דחתה השופטת את תביעת המבוטח והורתה לו לכסות את הוצאות חברת הביטוח ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל בתוך 60 יום.