רע"א 2505/16

תקציר

פסק הדין בתיק זה נוגע לבקשה לגילוי ולעיון ברישומי רישום המקרקעין באיו"ש, בפרט לגבי חלקות 13 ו-14. המבקשים, שהגישו תביעה הצהרתית נגד המנהל האזרחי, ביקשו לבסס את זכויותיהם הקנייניות בחלקות האמורות. עם זאת, המנהל האזרחי סירב למסור את המידע המבוקש, בנימוק של התנגדות בעלי הזכויות בחלקות. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם לבית המשפט האזרחי בישראל יש סמכות להורות על גילוי מסמכים שבידי רשויות מנהליות ביהודה ושומרון, ולאחר מכן, האם החוק ביהודה ושומרון מאפשר את פרסום המידע הזה. השופט שהם קבע כי אמנם אין צורך להכריע בשאלה הראשונה, אך הדין החל ביהודה ושומרון אינו מתיר גילוי המידע המבוקש לגבי חלקות 13 ו-14 ללא הסכמת בעלי הזכויות. מאחר שבעלי הזכויות התנגדו, לא יכול היה בית המשפט לחייב את המנהל האזרחי למסור מידע זה. לפיכך, החלטתו של בית משפט קמא, אף שהתבססה על טעמים אחרים, נמצאה נכונה. השופט עמית הסכים עם התוצאה אך הציע נימוק אחר. לדברי השופט עמית, תקנות סדר הדין האזרחי וחוק חופש המידע הם שני מסלולים נפרדים לגילוי מידע, והעובדה שלא ניתן היה להשיג מידע באמצעות חוק חופש המידע לא מנעה את האפשרות לקבלו באמצעות תקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, במקרה זה יש לפעול על פי המנגנון המיוחד הקבוע בצו לקבלת פרטים מהמרשם ביהודה ושומרון. השופטת ברק-ארז הסכימה עם חבריה והדגישה כי אין לעקוף את צו העיון מחדש בהקשר מיוחד זה. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמבקשים לא קיבלו גישה לרישומי רישום המקרקעין של חלקות 13 ו-14. ההחלטה הוגבלה להקשר הספציפי ולא חלה על כל הבקשות לגילוי מידע בתיקים אזרחיים שבהם מעורבת המדינה.