ת"פ 45168-12-12

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני נאשמים; נאשמת מס' 1 היא המועצה המקומית, ונאשם מס' 2 היה מי שעמד בראשה בתקופה המתוארת בכתב האישום. שניהם הורשעו על סמך הודאתם באישומים בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון. סעיפי האישום נגד הנאשם מס' 1 כוללים זיהום מים בנסיבות מחמירות וגרימת ריח חזק ובלתי סביר, ואילו הנאשם מס' 2 הורשע בעבירה של זיהום מים בנסיבות מחמירות כקצין והפרת חובת קצין. כתב האישום מתאר מצב תחזוקה לקוי בתחנת השאיבה של המועצה, שהביא לתקלות חוזרות ונשנות ולהזרמת שפכים לנחלים סמוכים במשך למעלה משנה. הנתבעים קיבלו אזהרות מרובות אך לא נקטו בפעולה מספקת, תוך הפגנת אדישות להשפעה הסביבתית של רשלנותם. בקביעת העונש התחשב בית המשפט בנזק הסביבתי שנגרם כתוצאה מהעבירות, בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים ובגורמים המקלים. על נאשם 1 הוטל קנס בסך 120,000 ₪ והתחייבות בסך 240,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות במשך שלוש שנים. בתוך כך, נגזרו על הנאשם מס' 2 קנס בסך 20,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר בפועל, וכן התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע מהעבירות המורשעות למשך שלוש שנים. השופט הדגיש את הצורך בענישה מחמירה למאבק בזיהום הסביבתי, תוך מתן עדיפות לאינטרסים של הנאשמים. פסק הדין משמש גורם מרתיע, ומאותת על נחישותו של בית המשפט למצות את הדין עם האחראים לנזק הסביבתי. יש לציין כי המצוקה הכספית שאליה נקלעה המועצה לא נתפסה כהצדקה מספקת לחוסר המעש שלה, והדגישה את חשיבות הניהול הסביבתי היעיל.