עב"ל 6804-08-22

תקציר

בית הדין קבע כי עובד בשכר שעתי שעבד קרוב ל-13 שנים באוניברסיטה פתוחה, והעסקתו הופסקה בשל משבר הקורונה, זכאי למענק הסתגלות לפי חוק מענק התאמה. מטרת החוק היא לסייע לעובדים בני 67 ומעלה שאיבדו את מקום עבודתם במהלך המשבר והתקשו למצוא עבודה חדשה, באמצעות מתן מענקים כספיים. המחלוקת העיקרית בעניינה של המערערת הייתה האם היא מילאה אחר הדרישה להיות "עובדת שכירה" לפחות שלושה חודשים רצופים לפני פיטוריה. בית הדין פירש סעיף זה כפשוטו, וקבע כי הוא מתייחס למי שיש לו יחסי עובד מעביד, מבלי לדרוש קבלת שכר או תשלום דמי ביטוח בתקופה זו. העובדות המוסכמות הדלות הראו כי המערערת עבדה כמעט מדי חודש במשך למעלה מתשע שנים, דבר המעיד על יחסי עובד-מעביד מתמשכים, ובכך מילאה את הדרישה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי יש לפרש את החקיקה הסוציאלית לטובת מקבל הגמלה. לפיכך התקבל הערעור, והמוסד חויב לשלם למערערת את תגמולי ההסתגלות שניתנו לה בתוך 30 יום.