תע"א 9172/09

תקציר

התובע, עובד הבנק הנתבע, טען כי ההסכם הקיבוצי המסדיר את העסקתו לאחר הגיעו לגיל 55 הוא מפלה גיל. עוד טען כי הבנק סיים את העסקתו שלא כדין שנה לאחר גיל הפרישה החוקי. בית הדין הסכים עם התובעת כי ההסכם הקיבוצי אכן מפלה גיל, הן בלשונו והן ביישומו. עם זאת, השופטת קבעה כי סיום העסקתה של התובעת היה כדין, שכן הוא תאם את מדיניות הבנק באותה עת, שנמסרה לעובדים. שינוי המדיניות, הפחתת גיל הפרישה, פגע באינטרס ההסתמכות של התובע. לפיכך, חויב הבנק לשלם לתובע פיצויים בגין הפרת אינטרס ההסתמכות שלו, וכן פיצויים לא ממוניים בגין הפליה מחמת גיל. הסכום הכולל שנפסק לתובע כלל 55,853 ₪ בגין פגיעה בריבית הסתמכות, 50,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, 4,651 ₪ עבור 22 ימי חופשה, 20,160 ₪ עבור מנוי לעיתון יומי, 22,176 ₪ עבור דמי ארוחות ו-15,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כולם צמודים לאינפלציה ובריבית החל מ-16 במאי. 2012.