תא"מ 4140-12-20

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי תביעת התובע בגין נזקי רכוש לאוטובוס שלהם, לרבות פיצוי בגין "ימי עמידה", נדחית. זאת, בשל הימנעותה של התובעת מלספק הוכחות מספקות לנזק הנטען שנגרם כתוצאה מהשבתת האוטובוס. השופטת ציינה כי בעוד שחוות הדעת של רואה החשבון בנוגע לאובדן ההכנסה הפוטנציאלי הייתה ערוכה היטב וקבילה, היא לא הביאה ראיות קונקרטיות לנזק הממשי שנגרם לתובע. כפועל יוצא, רואים בתביעת התובע ניסיון לפיצוי נזקים מיוחדים, הדורש ראיות מוצקות, שלא הובאו בנמצא. בנוסף, השופט ציין כי לחברות התחבורה יש בדרך כלל אוטובוסים עתודים כדי לכסות על כל רכב מושבת, והעלויות הכרוכות באחזקת עתודות אלה עשויות להילקח בחשבון בתשלומים שהן מקבלות מהממשלה. השופט התייחס גם למספר פסקי דין קודמים, שחלקם פסקו פיצוי בגין ימי עמידה ואחרים לא, והתמקד באלה שדחו את טענת הפיצוי. הם הגיעו למסקנה כי המקרה הנוכחי מתאים יותר לקבוצה השנייה, במיוחד בהתחשב בהיעדר ראיות שהוצגו. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך 1,200 ש"י, שישולמו תוך 30 יום. החלטה זו התקבלה על בסיס הסדר פרוצדורלי בין הצדדים, אשר חסך זמן לכל המעורבים, והוביל לקביעת פיצוי צנוע יותר לתובע, אם יבחר להמשיך בתביעות עתידיות.