ע"א 713/89

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור שעניינו תביעת ביטוח של סירה טבועה, שבבעלות המשיבים ומבוטחת בידי המערערת. הספינה טבעה לכאורה בעת שהמשיבים הפליגו, ומשהמבטחת סירבה לשלם את התביעה, הגישו המשיבים תביעה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, קיבל את עדותו של משיב אחד ודחה את העדר עדותו של המשיב האחר ושל עובד מרכזי במסעדה. בנוסף, המאמצים לאתר את שרידי הספינה לא צלחו, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי ראיות אלה אינן נחוצות על פי פוליסת הביטוח. בית המשפט העליון, ברוב דעות, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ומצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה כי הספינה טבעה בשל "סיכון ימי" למרות שתנאי הים לא היו סוערים במיוחד. נטען כי הכשל במנוע ועיצוב הספינה תרמו לאירוע, אך הגורם המיידי היה הים עצמו. בחוות הדעת החולקת, של השופט ש' לוין, נטען כי היעדר עדותם של עדים מסוימים ואופיו המפוקפק של תצהירו של אחד העדים מצביעים על היעדר ראיות מספיקות לטענה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר ביטוח יתר, וציין כי המערערת יכלה להעריך את שווי הסירה טרם הנפקת הכיסוי. בסופו של דבר, דעת הרוב הגיעה למסקנה כי האירוע מהווה "סיכון ימי" על פי הפוליסה, המצדיק כיסוי, ולפיכך דחתה את הערעור ופסקה הוצאות למשיבים.