ב"ל 11232-11-21

תקציר

השופטת החליטה לדחות את טענת התובעת בדבר בעלות בדירה בה התגורר לכאורה בנה של התובעת, עבד. השופט מצא את גרסתם של התובע ועאבד לאירועים בלתי קוהרנטית ובלתי מהימנה. עדויותיהם לא היו עקביות לגבי תאריכים מכריעים, ובהם מועד נישואיו של עבד, סיום הבנייה ותשלומי הארנונה. יתר על כן, לא הוצגו עדים, כולל אשתו של עאבד, שיתמכו בטענותיהם. התובע לא הביא ראיות לכך שעאבד התגורר בדירה לפני שנת 2017, וההגנה הצליחה לטעון כי יש לייחס את הנכס לתובע. בנוסף, לא הוכחה מניעה אובייקטיבית כלשהי להעברת הבעלות בדירה, והראיות שהציג התובע בסיכומיו לא היו משכנעות. ככלל, קבעה השופטת כי טענת התובע כי אין לזקוף לזכות את דירתו של עאבד כדירתו שלו משוללת כל יסוד. כל צד יישא בהוצאותיו, וניתן לערער על ההחלטה בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה.