ב"ל 47304-11-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים הנידונים בפסק הדין: **פתח דבר: סקירה כללית של ההליך** בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדרש להכריע בשתי שאלות מרכזיות: האם התובע, שלום דוד ביטון, הוכיח קיומו של אירוע תאונתי ביום 16.5.2022, והאם תנאי עבודתו כמפנה אשפה מקימים תשתית עובדתית להכרה ב"מיקרוטראומה" כגורם לליקויים בגבו. התביעה הוגשה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתו של התובע לדמי פגיעה, הן בגין תאונה אירועית והן בגין מיקרוטראומה. בית הדין ציין כי נושא המיקרוטראומה הועלה במסגרת כתב התביעה המקורי, ולכן לא נדרש תיקון כתב התביעה להכללתו. **דיון והכרעה: ניתוח מעמיק** **1. השאלה הראשונה: האם ארע לתובע אירוע תאונתי ביום 16.5.2022?** * **העקרון המשפטי:** סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו". כלומר, נדרש להוכיח שני יסודות: (א) תנאי הזמן – "תוך כדי עבודתו", ו-(ב) קשר סיבתי – "עקב עבודתו". * **ניתוח הראיות וקביעת בית הדין:** * **סתירות בגרסת התובע:** בית הדין מצא סתירות מהותיות בגרסת התובע עצמו ובגרסת עד מטעמו, מר מחמד עבאסי. * **אופן האירוע:** התובע טען בתצהירו שחש "כאב חד ועז בגב" במהלך משיכת עגלת זבל כבדה. לעומת זאת, במסגרת תביעתו הראשונית למוסד, טען כי לא נכחו עדים לאירוע. בהמשך, תצהירו טען כי מר עבאסי היה עד. בחקירתו, התובע לא ידע להסביר סתירה זו. * **עדות מר עבאסי:** עדותו של מר עבאסי בבית הדין סתרה את גרסתו בתצהירו. בתצהיר, נטען כי "הוא משך את העגלה, ותך כדי צעק איי – ואני עזרתי לו להחזיר את העגלה למקום". אולם, בעדותו בבית הדין, טען כי "העגלה כבדה נפלה עליו", "נפלה עגלה על הגב שלו". בית הדין קבע כי סתירה מהותית זו מובילה למסקנה כי מר עבאסי לא היה עד לאירוע, כפי שהתובע ציין בגרסתו הראשונה. בית הדין דחה את טענת התובע כי חוסר ההבנה בשפה העברית של מר עבאסי גרם לסתירה, וקבע כי מר עבאסי העיד באופן ברור. * **השתלשלות האירועים לאחר התאונה:** בית הדין מצא סתירות בנוגע לדרך בה הגיע התובע למשרדו של הממונה לאחר האירוע. התובע טען בתצהירו כי מר עבאסי לקח אותו, ואילו בעדותו בבית הדין טען כי המשיך לנסוע במשאית, ובהמשך הודה שאינו זוכר. * **פנייה לטיפול רפואי:** בית הדין הצביע על סתירות בנוגע למועד הפנייה לטיפול רפואי. התובע טען בתצהירו ולמוסד כי פנה למחרת, אולם בעדותו בבית הדין אמר "אחרי יומיים". מר עבאסי טען שהתובע אמר לו שהוא הולך "לקופת חולים לבדוק מה קרה לי". התיעוד הרפואי מראה פנייה רק ביום 22.5.2022, כאשר בתו יצרה קשר לראשונה ב-17.5.2022 לבקשת אישור מחלה. * **מצב רפואי קודם:** בית הדין ציין כי כשבוע לפני האירוע הנטען, התובע התלונן על כאבים בגב תחתון, והומלץ על מעקב רופא תעסוקתי בנוגע ליכולתו להמשיך בעבודתו. * **עדות הממונה:** מר אליהו הרוש, מפקח מטעם עיריית ירושלים, לא ידע להעיד על אירוע התאונה ולא תמך בטענות התובע לגבי פגישה סמוכה לאחר האירוע. * **המסקנה המשפטית:** נוכח הסתירות המהותיות בגרסאות התובע ועד מטעמו, ובהיעדר ראיות נוספות, בית הדין קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את קיומו של אירוע תאונתי ביום 16.5.2022. משכך, נדחתה תביעתו לעניין זה. **2. השאלה השנייה: האם תנאי עבודתו של התובע מקימים תשתית עובדתית בעילת המיקרוטראומה לליקויים בגב?** * **העקרון המשפטי: תורת המיקרוטראומה** * **מהות התורה:** תורת המיקרוטראומה הינה "פיקציה משפטית" שנועדה למלא חלל שנוצר כתוצאה מכך שהמחוקק לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות המתפתחות לאורך זמן עקב תנאי העבודה. מטרתה לפצות מבוטחים בגין פגיעות עבודה במקרים בהם לא מדובר במחלת מקצוע או "תאונת עבודה" במובנה הרגיל. * **יסודות עילת המיקרוטראומה (על פי הפסיקה):** 1. **תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות.** 2. **קשר סיבתי** בין התנועות לליקוי הגופני. 3. **קביעה כי כל תנועה זעירה** גרמה לפגיעה מצטברת. * **הליך ההוכחה:** לאחר הוכחת התשתית העובדתית (יסוד 1), עניינו של המבוטח מועבר למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (יסוד 2) ומנגנון הפגיעה (יסוד 3). * **תדירות ומשך:** הפסיקה קובעת כי יש להוכיח קיומו של רצף אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. הפסיקה גמישה לגבי תדירות קבועה וסדירה, אך דורשת "תכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר". * **ניתוח הראיות וקביעת בית הדין:** * **תנאי עבודתו של התובע:** * **משך העסקה:** התובע עבד כמפנה אשפה במשך כ-24 שנים (החל מ-1998). * **כמות פחים:** קיימת סתירה בין גרסת התובע (300-350 פחים ביום) לבין הערכת מר הרוש (כ-200 פחים ביום). בית הדין השתכנע כי כמות הפחים היא כ-200 פחים ליום, בהתחשב בזמן העבודה הממוצע (3.5-4 שעות ביום) ועבודת הצוות. הוא דחה את טענת הנתבע שיש לחלק מספר זה בין שני העובדים, בהתבסס על עדות מר הרוש. * **אופן הפינוי:** התובע משך עגלות אשפה בגודל 1,100 ליטר (עם גלגלים) באמצעות ידית אחיזה, כשהוא נע אחורה למרחק של 1-2 מטרים עד למשאית, תוך שמירה על גב ישר. לאחר הריקון, דחף את העגלה הריקה (כ-30 ק"ג) בחזרה למקומה. * **תדירות:** הפעולות בוצעו באופן יומיומי, 5 ימים בשבוע, במשך כ-4-3.5 שעות עבודה. * **תנאים נוספים:** התובע נדרש להרים אשפה נוספת (גזם, ריהוט) במשקלים משתנים, תוך שימוש במנוף או בעזרה מעובד נוסף למשקלים כבדים. בית הדין קבע כי פעולות הרמת האשפה הנוספת אינן מקימות תשתית למיקרוטראומה, מאחר שהן אינן פעילות קבועות וחוזרות על עצמן באותו אופן. * **הקמת התשתית העובדתית:** בית הדין קבע כי פעולת המשיכה והדחיפה החוזרת ונשנית של עגלות האשפה, לאורך כ-24 שנים, המבוצעת ביום כ-200 פעמים, ובמהלכה יש משיכה של עגלות כבדות, לעיתים תוך כדי עבודה ברחובות משופעים, מהווה תשתית עובדתית מספקת לקיום מיקרוטראומה. * **מענה לטענות הנתבע:** הנתבע טען כי הפעולות אינן משפיעות על הגב אלא על איברים אחרים. בית הדין דחה טענה זו, וקבע כי הפעולות בהחלט יכולות להשפיע על הגב, וזו שאלה רפואית שתועבר למומחה. * **המסקנה המשפטית:** בית הדין קבע כי התובע הוכיח תשתית עובדתית של פעולות חוזרות ונשנות, בתדירות גבוהה, לאורך תקופה ממושכת, המקימות בסיס להכרה במיקרוטראומה. **סוף דבר: מינוי מומחה רפואי** * **החלטה:** לאור קביעת קיומה של תשתית עובדתית מספקת, בית הדין החליט למנות מומחה רפואי (אורתופד) לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקויים בגבו של התובע. * **העובדות שיונחו בפני המומחה:** בית הדין פירט את העובדות הרלוונטיות, הכוללות את תיאור תפקידו של התובע, משך העסקתו, כמות העגלות שפינה, אופן המשיכה והדחיפה, תנאי המסלול (שיפועים), וכן את הרמת האשפה הנוספת. * **הליכים עתידיים:** ניתנה לנתבע הזדמנות להודיע עמדתו בנוגע למינוי מומחה, וכן לשני הצדדים להתייחס לרשימת העובדות שתונח בפני המומחה ולסוג המומחיות. במידה ולא תהיה הודעה, ימונה המומחה. **חידושים ונקודות משפטיות חשובות:** 1. **הבחנה בין אירוע תאונתי למיקרוטראומה:** פסק הדין מדגים היטב את ההבחנה המשפטית בין הגדרת "תאונת עבודה" (אירוע ספציפי) לבין "מיקרוטראומה" (נזק מצטבר). בעוד שהתובע נכשל בהוכחת אירוע תאונתי נקודתי, הוא הצליח לבסס את התשתית להוכחת מיקרוטראומה. 2. **חשיבות העקביות בגרסאות:** פסק הדין מדגיש את חשיבות העקביות בגרסאותיו של התובע ושל עדיו. סתירות מהותיות, במיוחד בנוגע לאופן התרחשות האירוע, עלולות להוביל לדחיית התביעה. 3. **גמישות בפסיקה לגבי מיקרוטראומה:** בית הדין הפגין גמישות בהחלת עקרונות המיקרוטראומה, כאשר התמקד באופי הפעולות החוזרות (משיכה ודחיפת עגלות כבדות), משך הזמן הממושך, והתדירות הגבוהה, אף אם לא כל פרט במשימה היה חוזר על עצמו באותו אופן (כמו הרמת אשפה נוספת). 4. **היקף הראיות בעילת המיקרוטראומה:** בית הדין הבהיר כי על מנת לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה, יש להציג בפני בית הדין ראיות ברורות בנוגע לאופי הפעולות, תדירותן, משך זמן ההעסקה, ועומס פיזי. 5. **תפקיד המומחה הרפואי:** פסק הדין ממחיש את תפקידו הקריטי של המומחה הרפואי בשלב הבא של הליך המיקרוטראומה – קביעת הקשר הסיבתי הרפואי בין התשתית העובדתית לבין הנזק הגופני. בסופו של דבר, פסק הדין מהווה דוגמה להליך משפטי המאזן בין דרישות הוכחה מחמירות לבין הצורך להכיר בנזקים הנגרמים לעובדים כתוצאה מתנאי עבודתם, גם כאשר אינם נופלים באופן מובהק תחת ההגדרה המסורתית של "תאונת עבודה".