עפס"פ 27476-02-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, וזאת על בסיס הנתונים שסופקו בלבד: **כותרת התיק:** עפ"ס 27476-02-25 בילאל עואודי נ' מדינת ישראל, בית המשפט העליון. **תקציר ההליך:** הערעור שלפני בית המשפט העליון נסוב על החלטת בית משפט השלום (כב' סג"נ רות שפילברג כהן) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. המערער, בילאל עואודי, הורשע בעבירות נשק ונגזר עליו עונש מאסר. לאחר מכן, הוגש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, תוך שטען לראיות חדשות. בית המשפט המחוזי ביטל את הכרעת הדין והורה על החזרת הדיון לערכאה הדיונית, על מנת שבית המשפט יתרשם ממכלול הראיות. במסגרת הדיון, התעוררו סוגיות הנוגעות להגשת מכשיר טלפון נייד כראיה, ובקשות לפסילת השופט. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **עילת הפסלות של שופט:** * **העיקרון:** המבחן המרכזי לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המבחן קובע כי עילת פסלות מתעוררת כאשר קיימות נסיבות היוצרות "חשש ממשי למשוא פנים" מצד השופט. * **החלת העיקרון בפסק הדין:** הנשיא עמית קובע כי במקרה זה, לא התקיימו הנסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. הוא מדגיש כי עצם העובדה שהליך הוחזר לדיון בפני מותב שכבר דן בו, לאחר התערבות ערכאת הערעור, אינה מקימה באופן אוטומטי עילה לפסילה. הוא מסתמך על פסיקות קודמות (ע"פ 1590/21 אבו ווסל; ע"פ 4020/94 דורפמן) הקובעות כי גם כאשר מדובר בהחזרת תיק לערכאה הראשונה לאחר ביטול הרשעה, אין בכך כדי לפסול את המותב. * **החידוש/ההדגשה:** הנשיא עמית מדגיש את חשיבות תפקידו של המותב בבחינת מכלול הראיות, הישנות והחדשות, באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. הוא מציין כי המותב עצמו הבהיר בהחלטתו כי "ישקול את כלל הראיות, הישנות והחדשות, ואת טענות הצדדים ללא שיקולים זרים ופתיחות הנדרשת". הדבר מוביל למסקנה כי בית המשפט יכול וצריך להמשיך לדון בתיק, גם אם כבר גיבש עמדה ראשונית, כל עוד מובטח כי בחינת הראיות תהיה יסודית ואובייקטיבית. 2. **הסכמת הצד להשבת הדיון לערכאה הדיונית:** * **העיקרון:** כאשר צד מסכים להחזרת הליך לערכאה הדיונית, הדבר עשוי להקשות עליו לטעון מאוחר יותר לפסילת אותו מותב, ללא שינוי מהותי בנסיבות. * **החלת העיקרון בפסק הדין:** הנשיא עמית רואה בכך נימוק משמעותי לדחיית הערעור. הוא מצטט את החלטת המותב, לפיה "ב"כ הנאשם לא רק שלא ביקש מביהמ"ש להעביר את הדיון למותב אחר, אלא שפסק הדין ניתן בהסכמתו". הדבר יוצר "קושי מהותי" בטענה לפסילה בדיעבד, וזאת בהתאם לפסיקה (ע"א 3088/19 פלונית). * **החידוש/ההדגשה:** הדגש הוא על השלכות ההסכמה הדיונית. הסכמה להשבת הדיון לערכאה שנתנה הכרעת דין קודמת, ללא התנגדות או בקשה להעברה למותב אחר, עשויה להיתפס כויתור על טענת פסלות עתידית, בפרט כאשר ההחזרה נעשית לצורך בחינת מכלול הראיות. 3. **ביקורת שיפוטית על התנהלות הצדדים:** * **העיקרון:** ביקורת של בית המשפט על התנהלות בא כוחו של נאשם או על הנאשם עצמו, אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת השופט. * **החלת העיקרון בפסק הדין:** המערער טען כי בית המשפט "אינו נותן אמון בהגנה" וסבור כי ישנה "תמרון" מצד ההגנה. הנשיא עמית דוחה טענה זו, ומציין כי ביקורת שיפוטית על התנהלות ההגנה, כפי שנמצאת בהחלטת המותב כי "קשה להשתחרר מהתחושה כי מתנהל מצד ההגנה משחק אסטרטגי החורג מכללי המשפט", אינה מעידה על חשש למשוא פנים. הוא מסתמך על פסיקה (ע"פ 2206/18 אבו סלים) הקובעת כי אין מקום לחרוג מהכלל הזה ללא הצדקה מיוחדת. * **החידוש/ההדגשה:** ההבחנה בין ביקורת לגיטימית על התנהלות דיונית לבין חשש למשוא פנים. בית המשפט רשאי להעיר ולהעיר על התנהלות שאינה תקינה או אסטרטגית באופן שאינו ראוי, מבלי שהדבר יקים עילה לפסילתו. 4. **החזרת דיון לערכאה הדיונית לאחר ביטול הרשעה:** * **העיקרון:** החזרת תיק לערכאה הראשונה לאחר ביטול הרשעה, לצורך שמיעת ראיות חדשות, אינה פוסלת באופן אוטומטי את המותב המקורי. * **החלת העיקרון בפסק הדין:** כאמור בסעיף 1 לעיל, הנשיא עמית מתבסס על הלכה זו (ע"פ 4020/94 דורפמן). העובדה שהמותב כבר נתן הכרעת דין מרשיעה וגזר דין, אינה מונעת ממנו לדון מחדש בתיק, כאשר הוא אמור לבחון את מכלול הראיות (הישנות והחדשות) באופן פתוח ואובייקטיבי. * **החידוש/ההדגשה:** חיזוק העיקרון שבית המשפט נועד לתקן טעויות ולא להיתקע בעמדות ראשוניות. החזרה לערכאה הדיונית, במיוחד כאשר היא מלווה בביטול הכרעת דין, מהווה הזדמנות לבחינה מחודשת ויסודית של התיק. **מסקנה:** בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא מאמץ גישה שמרנית יחסית בנוגע לעילת הפסלות. ההחלטה מדגישה את החשיבות של מבחן "החשש הממשי למשוא פנים", את ההשלכות של הסכמת הצדדים במהלך ההליך, ואת היכולת של בית המשפט לדון מחדש בתיק גם לאחר שגיבש עמדה ראשונית, כל עוד מובטח כי הדיון יהיה הוגן ואובייקטיבי. הדבר משקף את האיזון העדין בין הצורך בהגנה על טוהר ההליך השיפוטי לבין הרצון לאפשר דיון מעמיק ויסודי בראיות.