רע"ב 4604/18

תקציר

ניתוח משפטי של המקרה הנוגע לבקשת רשות הערעור של האסיר א. עקרונות וחידושים משפטיים א. סמכות שיקול הדעת של רשויות בתי הסוהר והריסון השיפוטי המקרה מדגיש את גישתה של הרשות השופטת לביקורת מכבדת על החלטות מנהליות של רשויות הכלא. בתי המשפט מכירים בשיקול הדעת הרחב הנתון לשב"ס בהסדרת תנאי המחיה וביישום מדיניות ניהול בתי הסוהר (ראו עע"מ 2973/18 קהלני נ' שירות בתי הסוהר; עע"מ 3480/14 בוגאטיץ' נ' שירות בתי הסוהר). בתי המשפט נוקטים עמדה זהירה, ומפעילים איפוק בהתערבות בהחלטות שיקול דעת כאלה, אלא אם כן הן בלתי חוקיות בעליל או מפרות זכויות יסוד. ב. קריטריונים למתן רשות ערעור במקרים הקשורים לכלא עיקרון משפטי בולט המודגם כאן הוא הסף המחמיר לבתי משפט לערעורים להעניק רשות ערעור על החלטות הנהלת בתי הסוהר. ערעורים כאלה מוגבלים בדרך כלל למקרים המעוררים שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית החורגות מנסיבות פרטניות (ראו רע"א 7/86 וייל נ' מדינת ישראל; עע"מ 846/17 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר; עע"מ 1174/16 אברג'יל נ' שירות בתי הסוהר). הדבר מחזק את העיקרון לפיו החלטות ניהול בתי הסוהר הן בעיקר בתחום המנהלי, ונתונות לביקורת שיפוטית רק במקרים חריגים. ג. מגורים סבירים וזכויות אדם של אסירים המבקש מעלה טיעונים המבוססים על יחס אנושי וזכויות אדם בסיסיות, תוך הדגשת נחיצותם של מגבונים לחים לצרכים רפואיים והיגייניים, וטענה לאפליה כאשר גישה כזו נמנעת רק בכלא רימונים. מבחינה משפטית, הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון הרחב יותר לפיו לאסירים שומרים על זכויות מסוימות לתנאים נאותים המכבדים את כבוד האדם, אף שזכויות אלה כפופות למדיניות הביטחון והניהול של הכלא. II. נימוקי בית המשפט ומסקנות משפטיות א. היעדר חשיבות משפטית או ציבורית בית המשפט דוחה את הערעור, ומדגיש כי המקרה של המבקש הוא עניינו של המבקש. הטעמים לכך הם כפולים: ראשית, היעדר חשיבות משפטית או ציבורית, המהווה תנאי הכרחי למתן רשות ערעור. ההחלטה מאשרת כי מקרים פרטניים הנוגעים לתנאי הכליאה אינם מהווים בדרך כלל עילה חריגה לעיון בערעור, אלא אם כן הם קובעים סוגיות משפטיות רחבות יותר. ב. שיקול דעת רחב של שב"ס ושיקול דעת רפואי בית המשפט מאשר כי החלטת שב"ס מצויה בגדר שיקול דעתו הרחב, במיוחד כאשר היא מעוגנת בניהול התפעולי של תשתיות בתי הסוהר – ובפרט בהגנה על מערכות הביוב והניקוז מפני נזקי מגבונים לחים. בית המשפט מדגיש כי כאשר מדיניות בית הסוהר נובעת משיקולים ניהוליים לגיטימיים, ההתערבות השיפוטית מוגבלת, גם כאשר הסירוב גורם לסבל. חוות הדעת הרפואית, המצביעה על כך שאין צורך רפואי במגבונים לחים ונזק פוטנציאלי, מצדיקה עוד יותר את ההחלטה, וממחישה את הכבוד של בתי המשפט למומחיות מנהלית בכל הנוגע לשיקולים בריאותיים. ג. אי-אפליה ויישום הנחיות בית המשפט דוחה את טענת האפליה ומבהיר כי המדיניות הנוכחית מגבילה רכישת מגבונים לחים למקרים של נסיבות מיוחדות באישור מראש. היא טוענת כי פרקטיקות קודמות המאפשרות רכישה בלתי מוגבלת היו טעויות שתוקנו על ידי המדיניות, ובכך ביטלה את טענת האפליה. זה משקף עיקרון משפטי שמדיניות מנהלית המיושמת בצורה נכונה ועקבית אינה מהווה אפליה בלתי חוקית. III. השלכות משפטיות וחידושים א. חיזוק שיקול הדעת המנהלי ההחלטה מאשרת ומחזקת את העיקרון לפיו החלטות ניהול בתי הסוהר, במיוחד אלה הנוגעות לתשתיות וביטחון, נתונות ברובן לשיקול דעתן של רשויות הכלא וכפופות לביקורת שיפוטית רק מטעמי חוקיות וסבירות. ב. הבהרה בעניין רשות ערעור פסק הדין מבהיר את העילות המצומצמות למתן רשות ערעור במקרים פרטניים ולא דחופים הנוגעים לתנאי הכליאה, ומדגיש את חשיבותן של שאלות המשפיעות על אינטרסים משפטיים או ציבוריים רחבים יותר. הדבר עולה בקנה אחד עם המסגרת המשפטית הקבועה לפיה הביקורת השיפוטית היא שמרנית בהיקפה בכל הנוגע לשיקול דעת מנהלי, אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות. ג. זכויות אדם ומדיניות בתי סוהר תוך שמירה על שיקול דעת מנהלי, התיק מכיר במרומז בזכותם של אסירים ליחס אנושי, ומציע כי יש לאזן בין סוגיות כמו היגיינה וצרכים רפואיים לבין שיקולים מוסדיים. גישת בית המשפט מצביעה על נתיב פוטנציאלי לחידושים משפטיים עתידיים שבהם התאמות ניואנסיות עשויות להיות מאוזנות עם ציוויים תפעוליים. תקציר מקרה זה מדגים את האיפוק והכבוד של הרשות השופטת לסמכויות שיקול הדעת של רשויות בתי הסוהר, ומדגיש כי כל עוד החלטה לא מעלה סוגיה משפטית או ציבורית מהותית, היא לא תהיה נתונה להתערבות שיפוטית. פסק הדין מחזק את העקרונות המשפטיים הקיימים בנוגע לשיקול דעת מנהלי, הקריטריונים לקבלת רשות ערעור והאיזון בין זכויות אסירים לניהול מוסדי. הוא מדגים את הגישה השמרנית של בתי המשפט כלפי החלטות הנהלת בתי הסוהר, ומאשר את מרווח הפיקוח הרחב שלהם בגבולות החוקיות והסבירות.