חדל"פ 34139-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בחיפה בעניין בקשת פטור מתשלום ערבון, בהתבסס על הנתונים שהוצגו: **1. סוגיית הפסיקה: הפקדת ערובה/ערבון בערעור על החלטת נאמן בהליכי חדלות פירעון** הדיון המרכזי בהחלטה זו עוסק בשאלה האם יש לחייב חייב (המכונה "היחיד" בהליך) המגיש ערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב, להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד. שאלה זו נדונה בהרחבה לאור הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק") ותקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תסד"א"). **2. ההלכה הפסוקה והמחלוקת המשפטית:** * **עמדת המערער (היחיד):** טען כי אין לחייבו בהפקדת ערובה, בין היתר מכיוון שהתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסת לערבונות בהליכי חדלות פירעון, אינה מזכירה במפורש חובה כזו בערעור על החלטת נאמן, אלא רק על החלטת ממונה. לטענתו, אי-אזכור מהווה "הסדר שלילי" שמטרתו לפטור מערבון במקרים אלו, וזאת על מנת לאפשר גישה לערכאות. * **עמדת הנאמן והנושה:** טענו כי יש לחייב בהפקדת ערובה. לשיטתם, היעדר התייחסות מפורשת בתוספת השלישית מהווה "לקונה" (חסר) ולא "הסדר שלילי". לטענתם, יש לפרש את התקנות באופן שיאפשר הטלת ערבון, וזאת על מנת להבטיח הוצאות למשיבים ולהגן מפני עומס יתר של ערעורים חסרי בסיס. כמו כן, טענו כי הסכום המבוקש נמוך וכי ליחיד יש יכולות כלכליות, או לפחות זכויות שניתן למשכן. * **התפתחות הפסיקה:** ההחלטה מציגה את המחלוקת הפסיקתית הקיימת בעניין זה. מצד אחד, עמדה שראתה באי-ההתייחסות "הסדר שלילי" (עחדל"פ 9261-12-25). מצד שני, עמדה שראתה בכך "לקונה" ופירשה לטובת הטלת ערבון (עחדל"פ 27073-02-25). **3. פסיקת בית המשפט ונימוקיה – חידוש משפטי:** בית המשפט, בהתבסס על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה דומה (רחד"פ 43721-07-25), **דחה את בקשת היחיד לפטור מתשלום ערבון**. * **קבלת עמדת ה"לקונה":** בית המשפט אימץ את העמדה לפיה מדובר ב"לקונה" ולא ב"הסדר שלילי". הנמקה מרכזית לכך היא חוסר ההיגיון באבחנה בין ערעור על החלטת ממונה (שעבורו נדרש ערבון) לבין ערעור על החלטת נאמן (שעבורו טען היחיד שאין חובה). השופטת קבעה כי ישנה סמכות לבית המשפט לחייב בהפקדת ערבון גם בערעור על החלטת נאמן, וכי הדבר אינו נשלל מהוראת פרט 81 לתוספת השלישית. * **עקרונות תקנות סדר הדין האזרחי:** בית המשפט הדגיש כי מצב בו יחידים יוכלו להגיש ערעורים מרובים על החלטות נאמנים ללא כל ערובה להבטחת הוצאות, עלול לגרום לעומס יתר על בתי המשפט ולחסרון כיס למשיבים, דבר הנוגד את עקרונות היסוד של התקנות, כולל מניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי. * **שיקולים לחובת הפקדת ערבון:** בית המשפט בחן שני שיקולים מרכזיים: * **מצב כלכלי של היחיד:** על אף מצבו הבריאותי הקשה והיותו מיוצג על ידי הסיוע המשפטי (ובשל כך הועמד סכום הערבון על שליש בלבד), בית המשפט קבע כי עובדת היותו בהליך חדלות פירעון אינה מזכה בפטור אוטומטי מערבון. נקבע כי גם בהליכי חדלות פירעון, המחוקק קבע חובת תשלום אגרות וערבונות, אם כי בסכומים מופחתים. * **סיכויי הערעור:** בית המשפט הביע התרשמות (בזהירות הנדרשת) כי סיכויי הערעור "נמוכים", במיוחד לאור טענותיו של היחיד עצמו כי לא עמד בתנאים שנקבעו בפסק דין קודם בבית משפט השלום בקריתות, וכי פסק הדין בעניינו חלוט. * **זכויות נוספות:** בית המשפט ציין כי לפי ממצאי הנאמן, ליחיד זכויות בנכסי מקרקעין ו/או בעזבונות, דבר המחזק את הצורך בהבטחת הוצאות. * **ריבוי ערעורים:** העובדה שהיחיד הגיש ארבעה ערעורים שונים על החלטות נאמן, מחזקת את טענת הנאמן כי סכום הערבון הנמוך לא יכסה את ההוצאות במקרה של דחיית ערעורים אלו. **4. חידושים והיבטים משפטיים נוספים:** * **פרשנות "לקונה" מול "הסדר שלילי":** ההחלטה תורמת לבירור המחלוקת הפרשנית בנוגע לחובת הפקדת ערבון בערעור על החלטת נאמן. ההסתמכות על פסיקת בית המשפט המחוזי מעניקה משנה תוקף לעמדה הרואה בכך "לקונה" שיש למלאה. * **איזון בין זכות הגישה לערכאות להגנה על הצד שכנגד:** ההחלטה מדגימה את האיזון שבית המשפט שואף לערוך בין זכות הגישה לערכאות (עליה התבסס היחיד) לבין הצורך להגן על המשיבים מפני הגשת ערעורים חסרי בסיס, להבטיח את יעילות ההליך השיפוטי ולמנוע שימוש לרעה. * **התייחסות למצב הכלכלי והבריאותי:** אף שהובאו בחשבון טענות היחיד לגבי מצבו הבריאותי והכלכלי, בית המשפט הבהיר כי אלו אינם מקנים פטור אוטומטי, אלא משפיעים על גובה הערבון (הופחת לשליש) ועל השיקולים הכוללים. * **חשיבות התנהלות בעלי הדין:** טענות הנושה לגבי התנהלות היחיד (ניסיונות להסתיר הליכים, הימנעות מרישום נכסים) והיעדר פעולה מצדו לאורך תקופה, כמו גם טענותיו של היחיד עצמו לגבי אי-עמידה בתנאים בפסקי דין קודמים, שימשו כחיזוק לעמדת המשיבים. **5. מסקנה:** ההחלטה מאמצת פרשנות מרחיבה בנוגע לסמכות בית המשפט לחייב הפקדת ערבון בערעורים על החלטות נאמן בהליכי חדלות פירעון, ורואה בכך "לקונה" שיש למלאה. בית המשפט הדגיש כי בעוד שמצוקה כלכלית או בריאותית יכולות להשפיע על גובה הערבון, הן אינן מבטלות את החובה, במיוחד כאשר מוגשים ערעורים מרובים, סיכויי ההצלחה קלושים, ולצדדים המשיבים קיים אינטרס לגיטימי בהגנה מפני הוצאות מיותרות.