ח"א 63/22

תקציר

הנאשם, חייל בצה"ל, הואשם בשתי עבירות נפרדות: איום על קצין ואלימות כלפי קצין. האירועים התרחשו בעת שהנאשם היה כלוא בבית מעצר. במהלך תהלוכת בוקר, כעס הנאשם, שהיה חבוש, על כך שהועמד לדין בגין בעיות משמעת וניגש למתלונן, רס"ן משמעת, בצורה מאיימת כשידיו מאחורי גבו, תוך שהוא מקרב את פניו לאלה של הסמל. הסמל נאלץ לעזוב את המצעד. בהמשך אותו יום, התפרע הנאשם בבית המעצר, קילל ואיים על הסמל. כאשר האחרון ניסה להרגיע אותו, הסתובב לפתע הנאשם, בעת שהולך במסדרון המעצר, והכה בראשו את לחיו של הסמל. בית המשפט הרשיע את הנאשם בשני האישומים. בקביעת העונש שקל בית המשפט את הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, את נסיבות העבירה ואת מדיניות הענישה הרווחת. היא החליטה כי העונש ההולם יהיה מטווח של מאסר בפועל קצר, שניתן לרצות בעבודה צבאית, ועד מאסר בפועל של שמונה חודשים. בית המשפט דן גם באפשרות לחרוג מטווח זה, אך בסופו של דבר החליט שלא לעשות זאת. בגזר דינו של הנאשם התחשב בית המשפט בגילו, היעדר תמיכה משפחתית או חברתית, נסיבות חיים קשות וחוסר אחריות למעשיו. לנאשם הרשעות קודמות בעבירות סמים ובעיות משמעת במהלך שירותו הצבאי. כתוצאה מכך גזר בית המשפט חודש מאסר בפועל, בניכוי תקופת המאסר, ושלושה מאסרים על תנאי של שמונה, שישה וחודשיים, לצד תשלום פיצויים בסך 500 שקל לסמל. גזרי הדין הוצבו בטווח התחתון של אזור הענישה המתאים, בשל האישום המקורי שלא הוכח של תקיפה באמצעות נגיחת ראש. לנאשם נמסרה הודעה על זכותו לערער בתוך 15 יום לבית הדין הצבאי לערעורים.