ת"א 1593/05

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (התובע) שילם קצבת סיעוד לנפגע תאונת דרכים. מספר שנים לאחר מכן, בעקבות טיפ משכנתה של הנפגעת, התברר כי מצבה של הנפגעת השתפר פלאים והיא אינה זכאית עוד לקצבה. לאחר מכן הפסיקה התובעת לשלם את הפנסיה ודרשה מהנתבעים - חברת הביטוח של הנפגע - לשפות אותה בסכום ששילמה לנפגע. הנתבעים סירבו בטענה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תשלומי הפנסיה, וממילא התשלומים עבור כל התקופה אינם מוצדקים. בית המשפט קבע כי על התובעת מוטלת חובה לעקוב אחר זכאותו של הנפגע לקצבה והיא הפרה חובה זו בכך שלא ביצעה בדיקת מעקב שגרתית, כפי שהמליצה אחות שהעריכה את מצבו של הנפגע. בית המשפט מצא כי מצבה של הנפגעת השתפר מתישהו בין מבחן התלות הראשון לשני, וכי שנה וחצי לאחר שחרורה מבית החולים היא אינה זכאית עוד לקצבת סיעוד. בית המשפט קבע כי על הנתבעים לשפות את התובע בגין הגמלאות ששולמו עד לתקופה זו, שכן התובע פעל בחוסר תום לב בכך שלא ערך בדיקת מעקב במועד. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי לא היה קשר סיבתי בין התאונה לבין תשלומי הפנסיה, וכן פסק נגד בקשתם להפחית את הריבית החוזית על התשלומים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע 80% מהפנסיות ששולמו לנפגע, צמוד למועד דרישת התובע, בצירוף ריבית מוסכמת ממועד זה ועד לתשלום בפועל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.