ע"פ 2439/10

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור שעניינו אישומים רבים בגין עבירות מין שביצע המערער במספר רב של מתלוננות, לרבות קטינים, לאורך מספר שנים. המערער ערער על כל הרשעה, ובעיקר ערער על ממצאיו העובדתיים והמהימנים של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הדגישה את תפקידה המוגבל בבחינה מחודשת של ממצאים אלה, אלא אם כן ניכרות טעויות מהותיות. פסק הדין פירט אישומים ספציפיים עם עדויות של קורבנות שנעזרו בעדויות של אחרים, למרות טענות על "זיכרון מושתל" ועדויות מזוהמות. בית המשפט מצא את העדויות אמינות, וציין כי חקירת האם לא פגעה בהן. בית המשפט דחה את הגנת ההתיישנות בחלק מהאישומים בשל עדויות מהימנות המצביעות על כך שהעבירות התרחשו במסגרת הזמן המותרת. באשר לטענה בדבר הסכמה או אי הבנה בנוגע לתגובותיה של המתלוננת, קבע חבר המושבעים כי מעשיו של המערער התרחשו כאשר סבר שהמתלוננים ישנים, דבר המערער כל מושג של הסכמה. בית המשפט אישר את הצורך בתמיכה ראייתית להרשעות שבהן עדויות ישירות של ילדים מתלוננים לא היו זמינות, והדגיש את ההלימה בין עדויות אחרות. בית המשפט לערעורים אישר גם את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין גזר הדין, והדגיש כי העונשים צריכים לשקף את חומרת העבירות והשפעתן, במיוחד כאשר מדובר בקטינים המעורבים. ככלל, הראיות המשמעותיות נגד המערער אישרו את ההרשעות באישומים שונים, והערעור להפחתת העונש נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המקורית. פסק הדין הדגיש את הרתיעה החברתית מעבירות מסוג זה ואת הצורך בענישה מרתיעה משמעותית.