ע"פ 2820/98

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי באונס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ונגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. המערער והמתלונן עבדו יחד. לטענת המתלוננת, המערער אנס אותה ברכבו בעת שהיו אמורים לחלק עלונים. המערער הודה כי קיים יחסי מין עם המתלוננת אך טען כי הדבר נעשה בהסכמה. המחלוקת העיקרית הייתה האם יחסי המין היו בהסכמה או לא. בית המשפט המחוזי האמין לעדויות המתלוננת והוריה ומצא אותן משכנעות, בעוד שעדותו של המערער נקבעה כבלתי אמינה. בית המשפט העליון קבע כי משך העדות משתנה בהתאם לנסיבות המקרה ובמקרה זה, שלושת שבועות השתיקה של המתלוננת לאחר האירוע לא היו חריגים. גם אם מדובר בעדות כבושה, ההסברים של המתלוננת והוריה לשתיקתה – פחד ודיכאון עמוק – היו משכנעים. עוד קבע בית המשפט כי הסכמה לחיבוק ולנשיקה אין משמעה הסכמה לאונס. טענות המערערת כי עדותה של המתלוננת לא הייתה אמינה בשל סתירות ותלונתה המאוחרת נדחו. עדותו של עד הגנה כי המתלוננת נצמדה למערער לא נמצאה אמינה על ידי בית משפט קמא, ובית המשפט העליון הסכים לכך. ככלל, בית המשפט העליון תמך בממצאי בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור על פסק הדין. המשנה לנשיא ש' לוין והשופט י' טירקל הסכימו.