ת"א 19011-10-11

תקציר

התובע תבע את הנתבע, עורך דין שייצג אותו בעסקת נדל"ן, בגין אי גילוי משכון על הדירה הנרכשת. הנתבעת אימצה את טענות המוכרים, וטענה כי לתובע לא נגרם נזק ואין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא גילתה את המשכון טרם עריכת הסכם המכר. בית המשפט דחה את טענות המוכרים כי התובע והמנוח, ממנו רכש את הדירה, ידעו על המשכון, ומצאו את עדותם תפוסה ולא משכנעת. מעמדו של התובע כרוכש וקיומו של נזק נקבעו, למרות מעורבותו המוגבלת בעסקה. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי שילם 410,000 ₪ עבור ביטול המשכון, ומצא כי הנתבע התרשל בכך שלא בדק אצל רשם המשכנתאות שעבודים. כן נדחתה הטענה כי המנוח ידע על המשכון, וכי מכירת הדירה נועדה לפרוע אותו, וציינה כי חישובי המוכרים לגבי שווי הדירה לא היו מדויקים ולא משכנעים. כמו כן, בית המשפט הסתייג מהכחשת המסמכים הכתובים על ידי המוכרים ומטענותיהם בדבר תרמית, לרבות מימוש הסכמי המשכון והפשרה. הודאת המוכרים בחוב בהסכם הפשרה נחשבה לחוב של ממש, והנתבע נמצא רשלן, וחייב אותו לפצות את התובע בגין הנזק. לתובע נפסקו פיצויים בסך 370,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 13.3.2012. הנתבע חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע, ואילו המוכרים, כצדדים שלישיים, חויבו ביחד ולחוד בפיצוי הנתבע.