ת"א 58008-10-19

תקציר

פסק דין זה דן בשתי טענות; התביעה העיקרית שהגישה פז נגד קרול, והתביעה הנגדית שהגישה קרול נגד פז. פז וקנרול התקשרו בהסכם רכישה למכירה ורכישה של תחנת דלק, שכלל תנאי השעיה לפיו אם העברת מניות הקיבוץ לקנרול לא תתבצע בתוך עשר שנים, פז תוכל לבטל את ההסכם. בעקבות אי קיום תנאי זה, ביטלה פז את ההסכם לאחר עשר שנים ותבעה את השבת מחיר הרכישה בהתאם לתנאי ההסכם. התביעה העיקרית דנה בשיטת חישוב הסכום שעל קרול להחזיר לפז לאחר הביטול, תוך פרשנות הסעיפים הרלוונטיים בהסכם. בית המשפט מצא לטובת פרשנותה של פז, והורה לקנרול לשלם לפז סך של 1,787,144 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 5.2% לשנה ממועד חתימת הסכם התוספת, וכן סכום נוסף בסך 84,552 ₪ עם אותה ריבית והפרשי הצמדה. התביעה שכנגד שהגישה קרול נגד פז מתייחסת למצבה של תחנת הדלק כאשר הוחזרה לקנרול לאחר ביטול ההסכם. קרול טען כי התחנה הוחזרה במצב של הרס ונזקקה לשיפוצים, ולכן תבע פיצויים בסך 1,267,215 שקל, וכן פיצוי מוסכם בסך 210,000 שקל בגין הפרת החוזה היסודית, בסך 2,002,215 שקל. בית המשפט קיבל חלקית את התביעה שכנגד, ומצא את פז אחראית לליקויים בתחנה שלא נבעו מבלאי סביר, והורה לפז לשלם לקנרול 101,228 שקל עבור עלות התיקונים, וכן 60,246 שקל נוספים בגין אובדן הכנסות של חודש בגין סגירת התחנה בעת ביצוע התיקונים. עם זאת, בית המשפט דחה את רוב תביעתה הנגדית של קרול, לרבות התביעה לפיצוי מוסכם, וקבע כי הנזק שנגרם על ידי פז לא היה צפוי וכי הסכום שהוסכם עליו אינו מידתי ביחס לנזק שנגרם. לסיכום, בית המשפט הורה לקנרול ולבעלי המניות, ביחד ולחוד, לשלם לפז את הסכומים הנקובים בתביעה העיקרית, ואילו פז חויבה לשלם לקנרול את הסכומים הנקובים בתביעה שכנגד, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות הכרוכות בהליך.