פר"ק 44580-02-22

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בתביעת חוב שהגישו שני המערערים, קדרון ושות' רואי חשבון ומ. קדרון בע"מ, נגד חברה בפירוק. הבודק הרשמי הממונה על הערכת תביעות חוב דחה את תביעתם, בנימוק שאין ראיות מספיקות, והמערערים ערערו על החלטה זו. ליבת המחלוקת נסובה סביב דרישת הבודק להסברים והתייחסויות נוספות למהות החוב, שהמערערים לא ספקו. הבודקת מילאה תפקיד מעין שיפוטי, כלומר בית המשפט יתערב בהחלטתה רק אם יש חוסר סבירות קיצוני או טעות מהותית. נטל ההוכחה הוטל על המערערים, אשר נדרשו להגיש תביעות חוב מפורטות בצירוף מסמכים תומכים. זכותה של הבודקת הייתה לבקש ראיות נוספות, שלא הובאו כפויות. כרטיסי הנהלת החשבונות שהציגו המערערים היו חלקיים והעלו יותר שאלות מכפי שהשיבו. משכך, החלטת הבוחן לדחות את התביעה הייתה סבירה וחוקית. הבודקת לא פטרה עצמה מקביעת העובדות, אך המערערים הפריעו למאמציה בכך שלא הסבירו את מקור החוב, ולא הציגו כל ראיה מוצקה – ובחרו שלא לצרף תצהיר כדין. בשל חוסר שיתוף הפעולה של המערערים ואי הבאת הראיות הדרושות, לא נותרה לבודק ולבית המשפט ברירה אלא לדחות את תביעת החוב. יתר על כן, ההנחה כי הראיות החסרות היו פועלות נגד המערערים רק מחזקת החלטה זו. הערעור נדחה, והחלטתו המקורית של הבודק עמדה בעינה, יחד עם הדרישה מהמערערים לכסות את הוצאות הבוחן.