ת"א 11125-09-17

תקציר

המזכר שנחתם בין התובעים לנתבע, אשר הביע את התעניינות התובעים ברכישת הנכס של הנתבעת תמורת 1,920,000 ₪, לא נחשב להסכם מכר מקרקעין מחייב על ידי בית המשפט. המסמך, שלא היו בו פרטים מהותיים כמו הפרטים המדויקים של הנכס, תנאי התשלום ותאריכים, נתפס כשלב במשא ומתן ולא כהסכם סופי. יתר על כן, התנהלות הצדדים הצביעה על כך שהם לא ראו את זיכרון הדברים כמחייב, שכן התובעים לא שילמו שכר טרחה רציני ולא התכוננו לרכישה, בעוד מעשיו של הנתבע הוגבלו על ידי הליכי גירושין, אותם לא גילה לתובעים. נמצא כי הנתבע פעל בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן בכך שלא גילה מידע מהותי, לרבות ההליכים המשפטיים המתנהלים והבעלות החלקית על הנכס על ידי אשתו. מחדל זה עמד בניגוד לחובת הגילוי ולמשא ומתן בתום לב הקבועים בחוק. עם זאת, מאחר שלא הושגה הסכמה מחייבת, נדחתה תביעת התובעים לפיצוי חיובי, שהתבסס על עליית ערך הנכס הנטענת. תחת זאת, נפסקו לתובעים פיצויים שליליים בסך 30,000 ₪, שכללו פיצוי בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן ואי נוחות שנגרמו בשל חוסר תום לב מצד הנתבעת. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, דבר המשקף את הפער המשמעותי בין הסכומים הנתבעים לבין הסכומים שנפסקו. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער משפטית.