רע"א 9492/01

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין סכסוך בין שני מבקשים, חברה ועירייה, לבין חברה יזמית משיבה. הסכסוך נבע מחוזה לעבודות פיתוח, שבעקבותיו נחתם הסכם בוררות. המבקשים ביקשו לבטל החלטת ביניים של הבורר, אך בית המשפט המחוזי אישר את ההחלטה. טענות המבקשים, שהתבססו על שלוש נקודות עיקריות, ביקשו לבטל את הסכם הבוררות, בטענה שהעירייה אינה צד לו, כי הבורר חרג מסמכותו בכך שלא אפשר עדות עדים, וכי יש להעבירו מתפקידו בשל משוא פנים וחוסר מומחיות משפטית. עם זאת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שנתמך בפסיקה הקיימת, דחה טענות אלה. פסק הדין אישר כי שני המבקשים היו צדדים לחוזה ולהסכם, כי הבורר פעל במסגרת זכויותיו בכך שלא שמע עדים בהתאם לתנאי ההסכם, וכי לא גילה משוא פנים או משוא פנים. יתר על כן, הזמן שחלף מאז ישיבות הבוררות לא היווה שיהוי בלתי צודק, והמבקשים ויתרו על זכותם להתנגד לחוסר השכלתו המשפטית של הבורר בהמשך ההליך. נוכח ממצאים אלה, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.