עת"מ 30109-03-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה כנגד סירובו של המשיב לתת לעותר היתר לנהוג ברכב המוביל חומרים מסוכנים. בית המשפט לא יתערב בהחלטות של רשויות מנהליות אם הן סבירות, וההחלטה הנוכחית אכן סבירה. ראשית, טענת העותר כי מעסיקו היה אחראי לעבירות התנועה שביצע אינה פוטרת אותו מאחריות. שנית, המחוקק התווה עבירות ספציפיות המסכנות את הציבור ביחס לשינוע חומרים מסוכנים, והעותר ביצע שתיים מהן בשנתיים שקדמו לבקשתו. שלישית, צודק היה המשיב לדחות את הבקשה בשל פסילה מנהלית שהוטלה על העותר פחות משנתיים לפני בקשתו. בנוסף, בית המשפט לא מצא פגמים בהליך השימוע וקבע כי חופש העיסוק של העותר לא נפגע באופן בלתי סביר. לעותר אין זכות קנויה לעסוק בשינוע חומרים מסוכנים, ואין בית המשפט מוסמך לשמש ועדה למתן היתרים כאלה. עוד צוין בפסק הדין כי העותר יכול להגיש בקשה חוזרת להיתר לאחר שחלפו שנתיים מהרשעתו האחרונה, ופוסק מהעותר הוצאות בסך 15,000 ₪.