בש"פ 158/22

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור בעקבות מחלוקת על מעצרו של אדם, איתי אמסלם, הממתין לסיום משפטו בגין עבירות סמים. על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשחרר את אמסלם למעצר בית עד למשפטו ערערה התביעה ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל את אמסלם להגיש בקשת רשות ערעור. בבקשה נטען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מאחר שאינו מתחשב בנסיבות הספציפיות של עניינו, תוך הסתמכות על נקודות כגון התרשמותם החיובית של המפקחים המוצעים ואי הנוחות הגיאוגרפית של מקום מעצר הבית. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות מהותיות מעבר לתחום פרטי המקרה וכי החלטת הערכאה הנמוכה יותר צריכה לעמוד על כנה, ובכך דחתה את הבקשה. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו חלופות המאסר שמורות בדרך כלל למקרים חריגים, במיוחד בעבירות סחר בסמים, וכי קשיי הפיקוח הטמונים במקרים אלה מכבידים על שחרור הנאשם. יתר על כן, השופט הדגיש כי עצם חילוקי הדעות בנוגע להערכת ראיות אינם מצדיקים דיון ב"גלגול שלישי". כתוצאה מכך, אמסלם יישאר במעצר עד תום משפטו.