דב"ע נד/86 - 3

תקציר

במקרה זה, התובע, נהג אוטובוס לשעבר, תבע ממעסיקו תגמולים שונים שלא שולמו, לרבות שעות נוספות, גמול עבודה בסופי שבוע ובחגים, פיצויי פיטורים וכיסוי לזכויות סוציאליות כגון דמי חופשה והבראה. התובע טען כי התפטרותו נבעה מהרעה בתנאי העבודה ואי תשלום הטבות. הוא פירט את לוח הזמנים של עבודתו, טען לשעות נוספות ללא תשלום ופירט הפרות של זכויות סוציאליות, תוך ציון הידרדרות היחסים עם מעסיקו. הנתבעת ערערה על טענות אלה, וטענה כי התובע נטש את עבודתו לטובת מתחרה ושלל זכאות לשעות נוספות או לפיצויי פיטורים, בטענה שהם מטפלים בזכאויות באמצעות הסכמים קיימים. בית הדין מצא כי דיני העבודה אכן חלים, אך התובעת לא הצליחה לבסס טענות בגין שעות נוספות וחישוב שעות לא מדויק. עם זאת, הוא היה זכאי לפיצויים עבור עבודות בסופי שבוע ובחגים משנת 1992 ואילך, שכן אלה לא כוסו במפורש על ידי משכורתו העולמית. התביעות לדמי חופשה והבראה התקבלו באופן חלקי, ואילו התביעות הנוגעות לניכויי ביטוח מנהלים נדחו בשל היעדר הוכחות מספיקות. בית המשפט דחה גם את תביעתה הנגדית של הנתבעת לפיצויים, תוך ציון טענות שלא הוכחו על כך שהתובע גרם להפסדים. למרות שחלק מהטענות אושרו, רבות נדחו, מה שהוביל להחלטה שבה כל צד נשא בהוצאות המשפט שלו.