סע"ש 5977-04-19

תקציר

התובע, שהועסק על ידי הנתבעת במשך 30 שנה, הגיש תביעה נגד החברה בגין תנאים סוציאליים שונים, לרבות רציפות תעסוקתית, קביעת שכר, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי פנסיה, פדיון חופשה ופיצוי בגין תלושים פיקטיביים. הנתבעת טענה כי מדובר בשתי חברות נפרדות בעלות זהויות שונות, וכי העסקתה של התובעת לא הייתה רציפה. עם זאת, בית הדין קבע אחרת וקיבל את טענת התובע כי יש לראות את העסקתו כתקופת עבודה אחת, שכן היו די ראיות להמשכיות. באשר לשכר הקובע, הסכים בית הדין עם התובע כי שכרו פוצל באופן פיקטיבי לרכיבים שונים, לרבות שעות נוספות ופרמיות גלובליות, שלא התבססו על התנאים בפועל. לפיכך, יש לראות רכיבים אלה כחלק משכרו הקובע, שנקבע על 13,100 שקל. באשר לאופן הפיטורין, מצא בית הדין כי הנתבעת לא קיימה דיון כדין בטרם פיטרה את התובעת. החברה לא נתנה לו זימון מוקדם, זמן מספיק להתכונן והזדמנות לקבל ייצוג משפטי. כמו כן, לא צוינו הסיבות האמיתיות לפיטוריו, ולא הוכנו פרוטוקולים. בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 39,300 ₪ בגין הפיטורים שלא כדין. לצורך פיצויי פיטורים, חישב בית הדין את זכאותו של התובע על פי שכרו הקובע ושנות שירותו, והורה לנתבעת לשלם לתובע הפרשים בסך 187,528 ₪. בית המשפט הכריע גם בתביעות התובעת להפרשי פנסיה, פדיון ימי חופשה וקרן השתלמות, וקיבל חלקית את טענות התובעת. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת לפיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין ליקויים בתלושי שכר, וקבע כי הליקויים אינם מצדיקים פיצוי נוסף מעבר להבדלים בזכויות הסוציאליות. לאור התוצאה חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, וניתנה לתובע הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.