בר"ע 15310-11-12

תקציר

המבקש עתר לבית המשפט למנוע מהמשיבים להגיש תביעה נגדם בבית המשפט המחוזי, תוך שהוא מציין את דחיית תביעה קשורה בבית משפט השלום כעילה להשתקה. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה, שכן שתי הטענות מבוססות על עילות שונות ולפיכך דחיית התביעה בבית משפט השלום אינה יכולה להוות מעשה של בית המשפט החוסם את התביעה הנוכחית. עוד הם טוענים, כי המבקש מנסה לנצל את פסק הדין הקודם לטובתו, וכי טענות המבקש בבית הדין האזורי מהוות חוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך המשפטי. השופט מסכים עם המשיבים בכל הסעיפים. ראשית נציין, כי שתי הטענות מבוססות על עילות שונות - התביעה בבית משפט השלום מתייחסת לחובותיו של המבקש כבעל מניות וכדירקטור, ואילו התביעה בבית הדין האזורי נובעת מיחסי עובד מעביד. משכך, קובע השופט כי דחיית התביעה בבית משפט השלום אינה מהווה השתק עילה, שכן עילות התביעה אינן זהות, גם אם הצדדים וחלק מהעובדות כן. שנית, השופטת מסכימה עם המשיבים כי דחיית התביעה על ידי בית משפט השלום אינה יכולה להוות השתק לתביעת בית המשפט המחוזי, הנופלת תחת סמכותו של משפט העבודה - תחום שמחוץ לסמכותו המהותית של בית משפט השלום. גם השתק החברה נשלל, שכן לא הובאו ממצאים לגופה של התביעה בבית משפט השלום. עוד מדגישה השופטת כי הסכמת המשיבים לדחות את התביעה נגד המבקש בבית משפט השלום הותנתה במפורש בהבנה כי אין בכך כדי לפגוע בתביעתם הנוכחית בבית המשפט המחוזי. לפיכך, יש לפרש את פסק הדין הקודם בהקשר של תנאי זה, ולא ניתן להשתמש בו כדי לשבש את ההליך המשפטי הנוכחי. לסיכום, השופט קובע כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ומורה למבקש לכסות את הוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪.