עב"ל 298/97

תקציר

תביעתה של המערערת נסובה סביב מותו של בעלה המנוח בשנת 1987, אשר לדעתה נגרם כתוצאה מאוטם שריר הלב שהחל בשנת 1981 והוכר כפגיעה בעבודה. לפי חוק הביטוח הלאומי, זה יזכה אותה בקצבה. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה מינה מומחה רפואי שבחוות דעתו נקבע כי סיבת המוות היא טרשת עורקים שאינה קשורה לאירוע העבודה. בית המשפט פסק לטובת המשיב, תוך שהוא מצטט את חוות דעתו של המומחה לפיה אירוע העבודה היה רק טריגר לאוטם אך לא סיבה ישירה, והגורם העומד בבסיסו הוא טרשת עורקים, שאינה קשורה לעבודה. בית המשפט דחה גם את הטענות לחקירה נגדית של המומחה, ומצא את חוות דעתו ברורה ומנומקת היטב. בנוסף, העובדה שאותו מומחה היה עד לשני ההליכים לא נחשבה לבעיה. השופטים קיבלו את החלטת בית הדין המחוזי ודחו את הערעור, מה שהביא לדחיית תביעת המערער לפנסיה. פסק הדין, שניתן בירושלים, קבע כי אין הצדקה לפסוק הוצאות למי מהצדדים.