ע"ע 339/07

תקציר

במקרה הנדון, נדחתה העתירה לתביעה ייצוגית של שלושה מערערים נגד מעסיקם, בנק הפועלים. בתחילה ביקשו המערערים לאשר תובענות ייצוגיות על סמך תקנות פרוצדורליות קודמות, אך המסגרת המשפטית החלה עברה לחוק התובענות הייצוגיות בזמן שבקשתם הייתה תלויה ועומדת. המפתח למטרת החוק הוא הבטחת גישה לצדק עבור אלה שאינם צפויים להגיש תביעות באופן אישי בשל אילוצים כספיים או אחרים. בית המשפט מצא כי המערערים, אשר תבעו סכומים משמעותיים בנפרד (למשל, תביעתה של גב' אורן בסך של כ-200,000 ₪), אינם משתייכים לקבוצות מוחלשות אלו. בנוסף, תביעותיהם היו קשורות להסכמי עבודה ספציפיים ולא לנושאים רחבים, מה שהפך את התביעות הייצוגיות לבלתי מעשיות ולא יעילות לפתרון סכסוכים אלה. יתר על כן, קיים הסכם קיבוצי, הקובע עילה לדחיית התובענה הייצוגית על פי החוק, המונע תביעות כאלה מקום בו חל הסכם קיבוצי. בית הדין ציין כי הסכמים קיבוציים מבטיחים בדרך כלל ייצוג טוב יותר של כלל האינטרסים של העובדים על ידי ארגוני העובדים בהשוואה לתביעות פרטניות. חששות לניגודי עניינים פוטנציאליים בתוך ארגון העובדים נדחו מחוסר ראיות. יתר על כן, אם תתקבל בהצלחה בהתדיינות פרטנית, דוקטרינת השתק החברה תוכל להעניק פסקי דין מיטיבים לאחרים, תוך שלילת הצורך בתובענה ייצוגית. גם בקשת המערערים לטיעונים בעל-פה ולחקירת תצהירים נדחתה, שכן בית המשפט לא ביסס את החלטתו על עובדות שנויות במחלוקת. לפיכך הועברו התביעות הפרטניות לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, תוך הטלת הוצאות על המערערים שערעורם לא צלח.