עמ"נ 42219-01-19

תקציר

הערר, שעניינו החלטת ועדת ערר לפיצויים והיטלי השבחה, נדחה ללא דיון לגופו של עניין. החלטת הוועדה, למנות שמאי מייעץ שיקבע אם חל השבחה כלשהי במקרקעין של המערערת כתוצאה מתכנית מסוימת, נתפסת כהחלטת ביניים שאינה מקנה זכות ערעור מינהלית מיידית. החוק הרלוונטי, כפי שפורש על ידי בתי המשפט, מאפשר רק ערעורים על החלטות סופיות של ועדת הערר. בעוד המערער טוען כי החלטת הוועדה מסיימת למעשה את הדיון בטענה המהותית, בית המשפט מוצא כי ההחלטה קובעת במפורש אחרת, וכי כוונת הוועדה היא למנות שמאי לבירור הסוגיות הבולטות. משכך, קובע בית המשפט כי על המערער למצות תחילה את ההליכים המנהליים בפני השמאי המייעץ, והוא יכול לערער רק לאחר שהתקבלה החלטה סופית בוועדת הערר. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי החלטות ביניים של גופים מנהליים אינן ניתנות בדרך כלל לערעור, אלא אם הן יוצרות מצב בלתי חוזר, מה שאין כן כאן. המערערת חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.