רע"מ 30695-10-15

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על הוצאת צו עיכוב ביצוע לפי החוק למניעת הסתננות. המבקש, אזרח סודאני שנכנס לישראל בשנת 2011, ביקש צו מניעה זמני שימנע ממנו להתייצב במתקן חולות. עם זאת, בית הדין לעררים בתל אביב דחה בקשה זו מבלי לבקש את תגובת המדינה, בשל סיכויי ההצלחה הנמוכים בערעור. בית המשפט קבע כי טענות המבקשים, לרבות אלה הנוגעות לשהותם הממושכת במשמורת וסוגיות רפואיות נטענות, אינן מצדיקות צו מניעה זמני. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי אי מתן הצו לא ימנע את בירור הערעור וכי לא הוכחו טענות המבקש לנזק בלתי הפיך. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר, שגם היא נדחתה ללא תגובת המדינה. השופט קבע כי החלטת בית הדין לעררים סבירה ונתונה לשיקול דעתו, מה גם שהמבקש לא זיהה נזקים ספציפיים וחמורים שלא ניתן לתקנם. בנוסף, טענותיו של המבקש בדבר מאסרו הקודם בסהרונים, מצבו הרפואי ובקשתו למקלט מדיני לא נחשבו כסיבות מוצדקות לפטור אותו מציות לחוק. השופטת הדגישה כי החוק אינו רואה במשמורת קודמת סיבה להימנע ממתן צו עיכוב הליכים, וכי טענות המבקש אינן נופלות תחת הקריטריונים לפטור. לבסוף, השופט ציין כי המבקש טרם התייצב במתקן חולות והמשיך להפעיל שיקול דעת עצמי, דבר שאינו מקובל. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שמירה על החלטת בית המשפט הקודם. פסק דין זה מסכם את ההליך המשפטי ומדגיש את הצורך של המבקש לקיים את החוק, תוך פירוט הנסיבות הספציפיות בהן ניתן לערער על החלטות בית המשפט.