ע"א 161/77

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הערכת שווי מלאי הפתיחה של חברה לשנת המס 1969. החברה, המייבאת ומשווקת נפט ומוצרי נפט, העריכה במשך עשרות שנים את שווי מלאי הפתיחה שלה באפס, שיטה שהייתה מקובלת בעבר על פקיד השומה. עם זאת, בשנת המס 1970 דרש פקיד השומה לשנות את שיטת הערכת השווי, דבר שהוביל למחלוקת שהגיעה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעריך את המלאי לפי השיטה החדשה הן לפתיחת שנת המס תש"ל והן לסגירתה. בעקבות זאת הוגש ערעור חדש של החברה בנוגע לשנת המס 1969, לאחר שפקיד השומה סירב לתקן את הערכת שווי מלאי הפתיחה לאותה שנה. בית המשפט העליון נדרש להכריע האם הערכת מלאי הפתיחה לשנת 1969 צריכה להתבסס על השיטה החדשה, שתאפשר למעשה לחברה לנכות את אותן הוצאות פעמיים. בית המשפט בחן את פקודת מס הכנסה ואת הפסיקה הרלוונטית מאנגליה ומארה"ב, תוך התמקדות בעיקרון לפיו כל שנת מס היא יחידת שומה עצמאית. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש להעריך את מלאי הפתיחה והסגירה לשנת מס מסוימת באותה שיטה, במיוחד כאשר השינוי נעשה ביוזמת פקיד השומה. בעוד שגישה זו עלולה לגרום לרווחים בלתי צפויים עבור הנישום, היא מבטיחה כי ההכנסה המתקבלת בשנה מסוימת מוערכת במדויק. בנוסף, דן בית המשפט בתכלית גביית ההוצאות וקבע כי על המשיב לקבל החזר בגין ההוצאות שהוצאו במהלך המשפט. השופט י' כהן, השופט אשר והשופט שמגר נתנו פסק דין פה אחד, בו דחו את הערעור וחייבו את המערער בהוצאות הן עבור בית המשפט המחוזי והן עבור ההליכים בבית המשפט העליון.