ע"פ 2813/02

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שהרשיע את המערער בהתנהגות שאינה הולמת במקום ציבורי. האירוע התרחש בבית משפט השלום בחדרה, שם קטע המערער את הדיון בדיבור בלתי פוסק שלא בתורו תוך התעלמות מבקשת השופט להפסיק. בית משפט קמא הרשיע אותו לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, וגזר עליו שלושה חודשי מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס וצו התחייבות. שלוש שאלות עולות מן הערעור: המערער חולק על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, על פרשנות התנהגותו כעולה מן העבירה של התנהגות שאינה הולמת במקום ציבורי ועל נאותות העונש. באשר לעובדות, ערכאת הערעור אינה ששה להתערב בהערכותיו של בית משפט קמא בדבר מהימנות העדים, אך במקרה דנן, הראיות מצביעות על כך שהמערער רק דיבר בחוסר נימוס ושלא בפניו. מתמליל הדיון ומעדויות העדים אין כדי להצביע על צעקות או הערות מעליבות כלפי השופט. התנהגותו של המערער, אף שהיא גסה ובלתי מנומסת, נופלת לכאורה לגדר חוסר הנימוס הרגיל בשיח הציבורי. השאלה המרכזית היא האם התנהגותו של המערער עולה כדי "התנהגות פרועה או מגונה" לפי סעיף 216 לחוק העונשין. הביטויים מעורפלים, ובית המשפט מפרש אותם בהתאם לנסיבות. ההתנהגות צריכה להיות במידה ניכרת של גסות רוח ונזק כדי להצדיק פעולה פלילית. במקרה דנן, התנהלותו של המערער, אף שאינה מנומסת, נראית יותר כחוסר נימוס ולא כעולה לכדי התנהגות בלתי הולמת פלילית. יש לאזן בין כבודו של בית המשפט לבין זכותם של בעלי דין להתבטא בחופשיות במהלך דיונים. בסופו של דבר, ערכאת הערעור מצדדת במערער, וסבורה כי מעשיו היו בלתי מנומסים אך לא פליליים. הערעור מתקבל, והמערער זוכה מהעבירה שבה הורשע. השופטים, ח' פיזם וש' שטמר, מסכימים עם דעת הרוב.