ע"פ 579/86

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא להסגיר משיב לארצות הברית על בסיס תרמית לכאורה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא התקיימו תנאי ההסגרה לפי סעיף 9 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954. עם זאת, בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא מ' שמגר, השופט ש' נתניהו והשופט א' גולדברג, קיבל פה אחד את הערעור ודחה את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט הכריז על המשיב כבר הסגרה לארה"ב, וקבע כי די בראיות שהוצגו כדי להעמידו לדין בגין מרמה בנסיבות מחמירות, כהגדרתן בדין הישראלי. המשיב הואשם בהוצאת כספים במרמה ממשקיעים על ידי הגזמה בערכם של מכשירים חוסכי אנרגיה. ממשלת ארה"ב ביקשה את הסגרתו מישראל, אך בית המשפט המחוזי קבע כי אין ראיות להונאה כהגדרתה בחוק הישראלי. בית המשפט העליון חלק על כך, וקבע כי הראיות, לרבות תצהירים של משקיעים ומומחים, מהוות ראיה לכאורה לתרמית. בית המשפט הדגיש כי מבחן ההסגרה אינו האם המשיב אשם אלא האם קיימות ראיות מספיקות המצדיקות העמדה לדין. לטענת בית המשפט, טענת המשיב כי המשקיעים הונעו על ידי הטבות מס לא נתמכת, וניסיונו לפטור את עצמו על ידי הוספת הצהרות מזכות למצגיו לא צלח. בנוסף, מצא בית המשפט כי נסיבות העבירה, הכרוכות במרמה משוכללת ובהפסד כספי משמעותי, מצדיקות את סיווגה כתרמית בנסיבות מחמירות.