בע"מ 791/20

תקציר

התיק נסוב סביב ערעורו של אב המבקש לבטל פסק דין שהכריז על בנו הקטין כבר-אימוץ נגדו. הבן הוצא ממשמורת הוריו זמן קצר לאחר לידתו והושם בבית ילדים. האב, שהוכר כהוריו של הילד, הביע את רצונו לגדלו אך הציג תוכניות משתנות לגידולו. תחילה ביקש עזרה ממשפחתו ולאחר מכן הציע משמורת משותפת עם בת זוגו. עם זאת, הוא חזר בו מתוכניות אלה והתעקש לגדל את הילד לבדו. בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה להערכת כשירותו ההורית של האב והמליץ שלא להעניק לו משמורת, בנימוק של יכולותיו הקוגניטיביות של האב, חוסר תובנה בצרכי הילד ומצבו הנפשי המורכב של הילד. בית המשפט נעתר להכרזה על האימוץ, אך בית המשפט המחוזי צמצם את השפעת האימוץ, והתיר לאב לפגוש את בנו שלוש פעמים בשנה. בקשתו של האב לחופשה לצורך ערעור לבג"ץ ביקשה להפוך החלטה זו, בטענה שלא ניתנה לו הזדמנות הוגנת לפתח את כשירותו ההורית. הוא טען כי גורמי הסעד הפריעו למאמציו וכי חוות הדעת של המומחה מוטה. המשיב, בתמיכת היועץ המשפטי לממשלה, הדגיש את חשיבות טובת הילד ואת היעדר שינוי ממשי במצבו של האב. לטענתם, הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות משמעותיות וכי החלטות הערכאות הקודמות מבוססות היטב. שופט בג"ץ הדגיש את הצורך בהכרעה מהירה בהליכי אימוץ ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך ציון היעדר עילה לגלגול שלישי. פסיקות הערכאות הנמוכות נחשבו סבירות, נתמכות על ידי חוות דעת מומחים ואנשי רווחה, ותאמו את טובת הילד. בית המשפט הכיר באהבתו של האב לבנו ובניסיונותיו לקבל משמורת, אך הדגיש כי הצורך של הילד ביציבות ובמטפל מוכשר גובר על טענות האב. הדו"ח המעודכן על רווחת הילד במשפחת האומנה תמך אף הוא בהחלטה. עוד הזהירה השופטת כי התנסות בכישורי ההורות של האב עלולה לפגוע בילד, אף שלא זו הייתה כוונת האב. לבסוף, בית המשפט הכיר במצוקתו של האב, אשר הותר לו קשר מוגבל עם בנו, אך אישר את תוצאות האימוץ המופחתות, שמטרתן לשמור על מערכת יחסים מיטיבה תוך מתן עדיפות לצרכי הילד.