ב"ל 29115-07-22

תקציר

בית הדין קבע כי התובע הועסק כשכיר הן באליאס והן באבני יסוד. התובעת טענה כי היא סווגה שלא כדין כעצמאית על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולכן אינה זכאית להטבות מסוימות. בית המשפט בחן את טיב יחסיה עם שני הגורמים ומצא כי למרות סתירות מסוימות בעדויות שלה ושל אמה, התובעת אכן הייתה עובדת של שתיהן. ראשית, התובעת לא סווגה כראוי על פי חוק הביטוח הלאומי, והיה מקום לשבץ אותה בקטגוריה אחרת שהייתה מזכה אותה בדמי אבטלה. יתר על כן, בית הדין מצא כי על פי דיני העבודה, התובע השתלב מספיק בשני העסקים כדי להיחשב כשכיר. העובדה שעבדה מרחוק אצל אליאס, העסק של אמה, והשתמשה בציוד שלה, לא שללה את יחסי העבודה, במיוחד לאור המגמות הנוכחיות בשוק העבודה. כך גם בעבודתה באבני יסוד, שם עבדה כמה שעות באתר ודיווחה על שעות העבודה שלה לשאר העבודה שנעשתה מרחוק. בית המשפט הגיע למסקנה כי נטל ההוכחה מוטל על המוסד לביטוח לאומי, אשר לא הביא ראיות מספיקות להראות כי התובע אינו עובד אבני יסוד. לפיכך, התביעה התקבלה, התובעת הוכרה כעובדת שכירה של שני הגופים, והמוסד לביטוח לאומי חויב לחשב מחדש את דמי הלידה שלה בהתאם.