ת"א 72706/04

תקציר

בפסק דין זה קובע בית המשפט כי התובע, אליעזר שטרן, אכן היה רשום כדירקטור בחברת הניקיון לב יהלום הנתבעת בע"מ – תפקיד שמעולם לא מילא או ביצע בפועל תפקידים נלווים. החברה, גוף פרטי שהוקם על ידי שטרן, עו"ד אייל בר לב (הנתבע מס' 1) ותמר ליכט, לא רשמה את השינויים הניהוליים בפועל ברשם החברות, מה שגרם לכך ששטרן נרדף על ידי הנושים ורשויות המס בהנחה שהוא דירקטור בחברה. בית המשפט מצא כי כהונתו של שטרן כדירקטור לא הופסקה כדין, וטענת הנתבע כי שטרן מעולם לא פוטר לוקה בחוסר בהירות ומהימנות. נקבע כי שטרן לא כיהן בשום תפקיד ניהולי בחברה, וחלוקת התפקידים בינו לבין עמוס ליכט, שהיה המנהל בפועל, לא נקבעה באופן פורמלי. הנתבע לא דיווח על השינויים לרשם החברות, גם לאחר ששטרן ביקש זאת ממנו. בית המשפט קבע כי על הנתבע, כנושא משרה ויועץ משפטי של החברה, חלה חובה לדווח על מצב הדברים האמיתי. הסירוב למסור את הדיווחים הללו גרם לשטרן למצוקה נפשית ולפגיעה בשמו הטוב. שטרן לא הביא ראיות מספיקות לכך שחויב בשכר טרחה בסך 23 אלף שקל, שכן לא הצליח לברר עם עורך דינו מהו הסדר התשלום או מתי שולם שכר טרחה. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך ששטרן אכן סבל מעוגמת נפש, במיוחד בהתחשב בחקירתו במשרדי מע"מ, ופסק לו פיצויים בסך 5,000 ₪, שישולמו ביחד ולחוד על ידי החברה והנתבע מס' 1. סכום זה היה נמוך משמעותית מ-77 אלף השקלים שדרש שטרן בתחילה, בשל מעורבותו בסכסוכים עסקיים אחרים ואמינותן המוגבלת של טענותיו.