ב"ל 69412-07-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שנמסרו: **ניתוח משפטי: תביעת ליקוי רגליים כפגיעה בעבודה – תורת המיקרוטראומה** **מבוא** פסק הדין עוסק בתביעתה של יילנה מליוטין ("התובעת") כנגד המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") להכרה בליקוי ברגליה כפגיעה בעבודה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת, כאחות בבית החולים הדסה הר הצופים, לבין מצבה הרפואי. הסוגיה המרכזית הנדונה היא האם תנאי עבודתה של התובעת מקימים תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה, תוך התייחסות ספציפית לעמידה ממושכת והליכה מצומצמת. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **תורת המיקרוטראומה:** בית הדין מדגיש כי תורת המיקרוטראומה הינה "יציר פסיקה" שמטרתה למלא חלל שהותיר המחוקק, וזאת כאשר המחלה או הליקוי מתפתחים לאורך זמן עקב תנאי העבודה, אך אינם נכללים ברשימת מחלות המקצוע. (סעיף 9 לפסק הדין) 2. **יסודות עילת המיקרוטראומה:** על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, על התובעת להוכיח שלושה יסודות: * **קיום תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות:** דרישה זו מכוונת לפעולות פיזיות שחוזרות על עצמן. * **קיום קשר סיבתי בין התנועות לליקוי:** יש להוכיח שהתנועות החוזרות הן אכן הגורם לליקוי. * **קביעה שלפיה כל תנועה זעירה גרמה לפגיעה מצטברת:** כל פעולה, אף אם היא זעירה, תורמת באופן מצטבר לליקוי הגופני. (סעיף 9 לפסק הדין) 3. **הבחנה בין "תנועה" ל"מנח":** בית הדין מבהיר כי "מנח" (תנוחה) אינו מקים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, שכן העילה מתמקדת בתנועות חוזרות ונשנות. הרחבת עילת המיקרוטראומה לתנוחה צריכה להיעשות על ידי המחוקק. (סעיף 10 לפסק הדין, תוך ציטוט של עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד - יניפיליז). 4. **הכרת בית הדין הארצי בעמידה ממושכת שאינה סטטית:** הפסיקה הכירה בכך שעמידה ממושכת, שאינה סטטית, תוך ביצוע הליכה מצומצמת, יכולה להקים תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה, במיוחד כאשר מדובר בליקויים ברגליים. (סעיף 11 לפסק הדין, תוך ציטוט של עב"ל (ארצי) 25106-09-11 ננה טורי נ' המוסד לביטוח לאומי). 5. **דרישות ספציפיות לפגיעה ברגליים:** לצורך הוכחת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים, על המבוטח להראות: * **שעבודתו אינה כרוכה בעמידה סטטית:** כלומר, שיש תנועה מסוימת. * **שעבודתו אינה מבוצעת בהליכה מרובה:** עמידה עם הליכה מוגבלת. * **שהייתה תנועה בעבודתו:** גם אם אינה זהה, אך דומה במהותה. * **שהתנועה בוצעה לכל היותר ברדיוס מוגבל של מטרים בודדים:** הגבלת המרחק של ההליכה. (סעיף 12 לפסק הדין). 6. **חובת הוכחה של התובעת:** על התובעת להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת, ורק לאחר מכן עניינה יועבר למומחה לבחינת הקשר הסיבתי. (סעיף 9 לפסק הדין). **חידושים ויישומים בפסק הדין** 1. **יישום פרטני של עקרונות המיקרוטראומה לנסיבות המקרה:** בית הדין עמל רבות על פירוט עובדתי של שגרת יומה של התובעת, הן בטיפול בתינוקות והן בפגייה. ניתוח זה כולל הערכת גודל החדרים, מספר התינוקות/פגים, משך הטיפול בכל אחד, וסוגי הפעולות הנדרשות. (סעיפים 14-28 לפסק הדין). 2. **התמודדות עם סתירות בגרסאות התובעת:** בית הדין התייחס לסתירות בין עדותה של התובעת בפני בית הדין לבין גרסתה המוקדמת בפני חוקר המוסד (נ/2). בית הדין העדיף, במקרים מסוימים, את גרסתה המאוחרת יותר (בפני בית הדין) לאחר שנתן הסברים מפורטים המתיישבים עם המציאות העובדתית, כגון בנוגע להליכה בפגייה. (סעיפים 8, 14, 27-28 לפסק הדין). 3. **הערכת שטח עבודה ותנועתיות:** בית הדין השתמש בנתונים שהוצגו על ידי התובעת (למשל, גודל עריסות, מספר תינוקות, גודל אולם בבית הדין כהשוואה) על מנת להעריך את השטח הפנוי בפועל, את היקף התנועה ואת מידת ההליכה המצומצמת, כפי שנדרש לצורך עילת המיקרוטראומה. (סעיפים 20, 24, 25, 28-29 לפסק הדין). 4. **הבחנה בין סוגי משמרות:** בית הדין מבחין בין משמרות הבוקר בתינוקייה (עמידה ממושכת) לבין משמרות הלילה (עיקר העבודה בישיבה), והן בין הטיפול בתינוקייה לעומת הפגייה, תוך ניתוח תדירות העמידה וסוגי הפעולות בכל אחד. (סעיפים 22, 29 לפסק הדין). 5. **הסכמת הצדדים למינוי מומחה:** ההסכמה בין הצדדים על מינוי מומחה רפואי, לאחר שהתובעת הוכיחה לכאורה את התשתית העובדתית, מהווה חלק מרכזי מהליך זה. (סעיף 4-5 לפסק הדין). בית הדין קובע שההחלטה בנושא מינוי מומחה תינתן בנפרד (סעיף 31). **מסקנות והשלכות** בית הדין מצא, לאור הראיות שהובאו וההתרשמות מעדות התובעת, כי התקיימה תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה, הן בעבודתה בתינוקייה (במשמרות הבוקר) והן בפגייה. נמצא כי התובעת עמדה לפחות ארבע שעות במשמרות הבוקר בתינוקייה, וכן בכל המשמרות בפגייה. עמידה זו לא הייתה סטטית, וההליכה בוצעה במסגרת חללים מצומצמים. לפיכך, נקבע כי העובדות שפורטו בסעיפים 14-30 להחלטה זו (המתארות את תנאי עבודתה) יצורפו כמוסכמות 1-8, ובכך יתקדם ההליך לשלב הבא – מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. **הערה:** פסק הדין מצביע על מגמה בפסיקה להכיר בליקויים הנגרמים מעמידה ממושכת והליכה מוגבלת, גם אם אינם עומדים בהגדרה מצומצמת של "תנועה חוזרת ונשנית", כל עוד מוכחת תשתית עובדתית תומכת. הטיפול המפורט של בית הדין בעובדות השטח הוא מכריע בהכרעה זו.