ת"א 75577-12-19

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם שיתוף פעולה עסקי שנרקם בין מר שרון שינה לבין מתנ"ס פרסט ופרלמן באור יהודה בע"מ (המכללה) לארגון קורסי אידוי ומדביר מוסמכים בשטח המכללה. מר שינה היה אחראי על תיאום הקורסים וגיוס הסטודנטים בזמן שהמכללה ניהלה משימות אדמיניסטרטיביות וחילקה את הרווחים באופן שווה עם מר שינה. שלוש שנים לאחר תחילת שיתוף הפעולה, פתח שינה בית ספר משלו, "המרכז הישראלי לחקר חומרי הדברה", המציע קורסים דומים להדברה. הוא שיווק באופן פעיל את בית הספר שלו ונקט צעדים כדי לרשום סטודנטים, כולל אלה המיועדים לקורסים במכללה. כתוצאה מכך, קורסי ההדברה של המכללה חוו ירידה בהרשמה. שינה לא חשף את המיזם החדש שלו בפני המכללה. במקום זאת, הוא הסתיר את מעשיו, והפנה סטודנטים שהיו אמורים ללמוד במכללה לבית הספר שלו, ובכך הרוויח אך ורק משכר הלימוד שלהם. כמו כן, הוא ניצל את הליכי הרישום והתשלום של המכללה ללא רשותם, תוך הפרת זכויות יוצרים של המכללה. המכללה גילתה בסופו של דבר את פעילותו המתחרה של מר שינה וביטלה את ההסכם, בנימוק של הפרה יסודית. בתגובה, הגיש מר שינה תביעה נגד המכללה, בדרישה לאכוף את ההסכם או פיצוי בגין ביטולו, וגילוי חשבונאי. הוא גם הגיש תביעה אישית נגד מנהלת המכללה, הגב' גלית ששון, והאשים אותה ברשלנות ובחוסר תום לב, תביעה שבוטלה מאוחר יותר. בית המשפט פסק לטובת המכללה, ומצא את מר שינה מפר את ההסכם לפתיחת בית ספר מתחרה ועוסק בפרקטיקות מטעות. לפיכך נדחו תביעותיו לאכיפה ולפיצויים. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשתו לגילוי חשבונאי, שכן ההסכם אינו מהווה שותפות. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את התביעה הנגדית של המכללה. מר שינה חויב לשלם למכללה 10,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים והוצא נגדו צו מניעה קבוע האוסר עליו להשתמש בהליכי הרישום והתשלום של המכללה. המכללה זכתה בשכר טרחת עורך דין והוצאות עדים בסך 35,000 ₪. מר שינה חויב גם באגרת בית המשפט בגין התביעה שכנגד בשל הפער המשמעותי בין הסכום הנתבע לבין התוצאה בפועל.