עת"מ 56985-11-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המערערת על החלטת המשיב לתת היתר לשימוש חורג במבנה. בית המשפט מצא כי ההחלטה סבירה והתקבלה בתום לב, ואין בכך כדי להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתן של רשויות התכנון. טענות העותר היו ברובן בלתי ממוקדות וחוזרות על כתבי טענות קודמים, ולא התייחסו לסוגיות הספציפיות הרלוונטיות לשלב ההתדיינות הנוכחי. גם הטענה כי ההיתר סטה מהתוכניות הרלוונטיות לא הייתה משכנעת, שכן התכנית אכן אפשרה הקמת אולמות בילוי באזור, והמבנה נמצא מתאים לשימוש המבוקש. זאת ועוד, טענות העותר בדבר מטרדים כגון רעש וריחות לא נתמכו בראיות ועמדו בסתירה לחוות דעת שהובאו בפני ועדת התכנון. בית המשפט אף הסכים עם המשיבים כי חלק מטענות העותר נגעו לביצוע תנאי ההיתר ולאכיפתם ולא להחלטה עצמה. לבסוף, גם טענותיה של העותרת בדבר פגמים פרוצדורליים ואפליה נדחו בשל היעדר ראיות וכדאיות, בהתאמה. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.