ה"פ 71005-03-19

תקציר

עניינה של התביעה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לזיקה להנאה, זכות קניינית בדין הישראלי, המקנה למשיבים זכות שימוש במקרקעין של המבקש לצורך גישה לרכושם. המבקש טוען כי המטרה שלשמה ניתנה הזיקה אינה קיימת עוד, ומבקש לבטלה. בית המשפט בוחן את טענות המבקש על בסיס מספר שיקולים. ראשית, בית המשפט קובע כי המבקשת לא הוכיחה די הצורך כי הסיבה המקורית לזיקה להנאה מיותרת, וכי לא חל שינוי במעמדם של הנכסים הרלוונטיים כדי להצדיק את ביטולה. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי המשיבים עדיין מנצלים את הזיקה וכי צמצום השימוש בה אינו מייתר אותה. אשר לנזקי הזיקה, מצדד בית המשפט במשיבים וקובע כי ביטול הזיקה יגרום להם הפסד כספי ניכר לעומת רווחיו הפוטנציאליים של המבקש. השיהוי הממושך בתביעתו של המבקש, שהוגשה שנים לאחר שהתבררה הסוגיה הנטענת, מכביד אף הוא לרעתו. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי ניתן לפרש את צינור הביוב העובר בזיקה להנאה ככלול בתנאיו או לחילופין מהווה זיקה נפרדת להנאה מכוח שנים או צורך. טענת המשיבים לזכות בלתי חוזרת במעבר צינור הביוב אינה מתקבלת. אשר על כן, תביעתו של המבקש נדחית, והוא חויב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דינם.