בש"פ 1101/21

תקציר

גזר הדין המדובר הוא בתיק של רצח בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט. כתב אישום הוגש נגד שלושה אנשים, ובהם המערער, שהוא אביה של המנוחה המנוחה. על פי כתב האישום, ויכוח הוביל לכך שבנו ונכדו של המערער החליטו להרוג את בתו של המערער. בנה של המערערת דקר את הבת בעוד הנכד בועט בה. המערער, שצפה בהשתלשלות האירוע, התקרב לאשתו, שניסתה לסייע לבתה, ודחף אותה מהמקום תוך שהוא מאיים עליה. לאחר מכן שיספו בנו ונכדו של המערער את גרונה של הבת, השליכו את גופתה וניסו לנקות את זירת הפשע. על מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו הורה בית המשפט המחוזי, החלטה עליה ערער המערער. המערער טען כי שגה בית המשפט בקביעת ראיות מספיקות נגדו וכי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות גילו ומצבו הבריאותי. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור, וקבעה כי טענות המערער בדבר מידת מעורבותו הן עניינים שיש לדון בהם במהלך המשפט ואין בהן כדי להפחית מעוצמת הראיות נגדו בשלב זה. בית המשפט שקל גם את אמירותיו הבלתי עקביות של המערער במשטרה ואת חוסר דאגתו לקורבן. נוכח חומרת העבירה, הסכימה ערכאת הערעור עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים. הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר.