ע"א 9800/01

תקציר

במאבק משפטי מורכב הנוגע לחלקת אדמה בנס ציונה, התגלע סכסוך בין בעלי הקרקע יעקב שאוליאן ורוחולה אפרמיאן, יחד עם הבוררים יוסף שאוליאן ואברהם חסיד, בנוגע לטענות להונאה הקשורה לפסק בוררות קודם ממכירת הקרקע בשנת 1981. בתחילה נצטווה שאוליאן למכור את חלקו לאפרמיאן, אך בהמשך טען כי חסיד, יחד עם משפחתו, קשרו קשר עם אפרמיאן, רכשו בסתר זכויות בקרקע, ובכך הכתימו את הליך הבוררות במרמה. למרות חשדותיו של שאוליאן מאז שנות ה-80, הוא טען כי השיג ראיות חותכות רק ב-1993, מה שגרם לו לבקש את ביטול הפרס המקורי. בית המשפט המחוזי הכיר בתרמית במעשיו של חסיד, וקבע כי היה לו אינטרס כלכלי בתוצאות הבוררות, שהביאו למכירה מתחת לשווי השוק; עם זאת, הטענות נגד יוסף נדחו מחוסר ראיות מספיקות. בעוד שבית המשפט הסכים כי הגשתו של שאוליאן הגיעה בזמן בשל מגבלות סטטוטוריות, הוא דחה את בקשתו לבטל את הבוררות מאחר שהבקשה נדחתה מעבר לתקופה הסטטוטורית. עם זאת, מתוך הכרה בהונאה החמורה הכרוכה בכך, בית המשפט איפשר תביעות פוטנציאליות נוספות על ידי מתן סעד הצהרתי ורשות לתבוע פיצויים בתובענה חדשה. בערעורים מאוחרים יותר, בית המשפט העליון, שהכיר באינטרס הציבורי המשמעותי ובעיוות הדין, האריך את המועד האחרון לבקשת הביטול של שאוליאן, והכריז על הבוררות המקורית כבטלה. התיק הועבר לערכאה נמוכה יותר כדי להעריך אם הסכם הפשרה של שאוליאן עם אפרמיאן משנת 1984, המבוסס על בוררות מזויפת, צריך לעמוד, תוך התמקדות בשאלה אם ההונאה השפיעה על החלטתו להגיע לפשרה. לפיכך, נקבעו הליכים נוספים לטיפול בסוגיות לא פתורות ולכיול מחדש של נזקים אם הסדר הפשרה יבוטל.