ת"א 4557-06-15

תקציר

השאלה המרכזית בתיק הייתה האם התובע קיבל היתר בניה כמפורט במזכר ההבנות שנחתם בין התובע לנתבע. התובע טען שלא, ואילו הנתבע לא הסכים. מזכר ההבנות פירט מספר תנאים מותנים לעסקה, לרבות קבלת היתר בנייה בתוך 18 חודשים, עם הארכה אפשרית בהסכמה הדדית בכתב. אם ההיתר לא התקבל, לשוכר הייתה הזכות לבטל את החוזה או להאריך את מועד קבלת ההיתר ב-6 חודשים נוספים. הנתבעת לא סיפקה ארכות בכתב, ונטען כי מאחר שחלפו פרקי הזמן המפורטים במזכר ההבנות, ההסכם בטל ומבוטל. השופטת הסכימה עם פרשנותה של הנתבעת למזכר ההבנות, וציינה כי מדובר בהחלטה עסקית לגיטימית, וכי שני הצדדים מודעים לסיכונים הכרוכים בכך. בנוסף, מצאה השופטת כי התובעת הייתה מודעת לעיכובים והמשיכה בפרויקט על אחריותה בלבד, וכי הנתבעת לא פעלה בחוסר תום לב. ממכתביו של עורך דינו של התובע עולה כי נודע להם על העיכובים והבעיות האפשריות, אך המשיכו בפרויקט. לסיכום, השופט הורה על מחיקת התביעה, וקבע כי התובע ישלם את שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו של הנתבע. זכות הערעור ניתנה גם לשני הצדדים בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.