ב"ל 42741-09-25

תקציר

ב"ל 42741-09-25, בית הדין האזורי לעבודה ירושלים, 12 באפריל 2026 **מבוא:** פסק דין זה עוסק בערעורו של מר נאור פנחס (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 10.09.25. הוועדה קיבלה חלקית את עררו של המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון וקבעה לו 43% נכות רפואית משוקללת, אשר חולקה בין אסתמה (20%), תסמונת פיברומיאלגיה (20%) והפרעת הסתגלות (10%). המערער טען כי קביעה זו אינה מספקת לצורך קביעת אי-כושר. **רקע עובדתי:** המערער, יליד 1987, סובל ממספר ליקויים רפואיים, לרבות אסתמה קשה מילדות, השתתפות באסון מירון, תאונת דרכים שבעקבותיה סבל מכאבי צוואר, גב תחתון וברכיים, והוא מוכר כסובל מפיברומיאלגיה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 28% נכות משוקללת, הכוללת 10% בגין הפרעת הסתגלות, 10% בגין כאבי גב תחתון, כאבי שרירים ופיברומיאלגיה, ו-10% בגין אסתמה. ועדת הערר קיבלה את הערר באופן חלקי. היא העמידה את הנכות בגין פיברומיאלגיה ובגין אסתמה על 20% לכל אחת, אך הותירה את הנכות בגין הפרעת הסתגלות על 10%. כמו כן, דחתה הוועדה את הערר בעניין כאבי הצוואר והגב התחתון, וקבעה כי אלו חלק מתסמונת הפיברומיאלגיה. **טענות הצדדים:** המערער טען כי הוועדה לא התייחסה כראוי למצבו בתחום הנפשי (PTSD בנוסף להפרעת הסתגלות) ובתחום האורתופדי (הגבלות תנועה בצוואר, בגב תחתון ובזרוע), וכן לקשיים התעסוקתיים והתפקודיים הנובעים ממצבו. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב") טען כי טענות המערער הינן בעלות אופי רפואי מובהק ואינן נתונות לביקורת שיפוטית, כי הוועדה ערכה בדיקות קליניות והתרשמה באופן שונה, וכי הדיון בהשלכות על כושר ההשתכרות מתבצע רק לאחר עמידה בסף נכות רפואי. **מסגרת נורמטיבית:** סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי ערעור לבית הדין על החלטות ועדות ערר יהיה בשאלות משפטיות בלבד. בית הדין אינו מוסמך להתערב בקביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי, שהן קביעות רפואיות מובהקות. חובת ההנמקה של הוועדה נועדה לאפשר ביקורת שיפוטית. **דיון והכרעה:** 1. **עקרון קביעת נכות:** בית הדין הדגיש כי אחוזי נכות ניתנים בגין נכות תפקודית (מגבלה), ולא בגין פגימה עצמה. לא ניתן לקבוע אחוזי נכות עבור אותה מגבלה תפקודית לפי פריטי ליקוי שונים, ללא קשר לסיבות התפתחותה. עיקרון זה יפה לכל הנכויות, ובמקרה זה, הן לתחום הנפשי והן לתחום האורתופדי/ראומטולוגי. 2. **העדפת ממצאי בדיקה:** לוועדה הסמכות להעדיף את ממצאי הבדיקה שנערכה לפניה על פני מסמכים רפואיים שהוגשו על ידי המבוטח, ובהינתן שנערכה בדיקה, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. 3. **סף נכות לדיון על כושר השתכרות:** הדיון בהשלכות הנכות על כושר ההשתכרות מתבצע רק לאחר שהמבוטח עומד בסף רפואי מסוים (60% נכות משוקללת, או 40% עם ליקוי יחיד של לפחות 25%). 4. **התחום הנפשי:** * הוועדה התייחסה למצבו הנפשי של המערער, רשמה את התרשמותה (הבעת סבל, בכי ללא דמעות, תלונות סובייקטיביות, גוון חרדתי), והותירה את הנכות בשיעור 10% בהתאם לפריט 34(ב)(2) לתוספת, המציין "הפרעה קלה בתפקוד נפשי או חברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה". * הוועדה פעלה כדין בכך שקבעה נכות תחת פריט ליקוי אחד, כנדרש ברישא לפרק הרביעי לתוספת. * טענת המערער להפרדת נכות בגין PTSD אינה מתקבלת, שכן הפרעת PTSD והפרעת הסתגלות מנויות יחדיו באותו סעיף ליקוי (34), והוועדה רשאית להחליט איזו מהן מייצגת את מירב התסמינים. * הוועדה התרשמה כי המערער "מאדיר בתלונותיו", וכי תגובתו לבדיקה גופנית הייתה "רגישה מאוד". למרות זאת, ובמקום להקטין או לבטל את אחוזי הנכות הנפשית, הוועדה "הסתפקה בדחיית הערר" בעניין זה, ובכך, לשיטת בית הדין, "עשתה חסד עם המערער". * הוועדה רשאית היתה לקבוע חפיפה בין הנכות הנפשית לנכות מכח פריט 92 (פיברומיאלגיה). 5. **התחום האורתופדי/ראומטולוגי:** * המערער טען כי הוועדה לא התייחסה להגבלות תנועה בצוואר, גב תחתון וזרוע. בית הדין קבע כי טענתו בעניין זה הייתה כללית ("יש לי בעיות אורתופדיה. אני לא זוכר המסמכים אצלכם"), ודי בכך לדחיית הטענה. * הוועדה ערכה בדיקה קלינית וקבעה כי "תנועות גב תחתון וכן צוואר נראו חופשיות", וכי "אין מקום לתת נכות נפרדת לגב או לצוואר". בית הדין קבע כי אופן הבדיקה הקלינית נתון לשיקול דעת הוועדה ואינו נתון להתערבות שיפוטית. * קביעת הוועדה כי כאבי הגב התחתון והצוואר נובעים מפיברומיאלגיה ולא מהגבלה אורתופדית עולה בקנה אחד עם עקרון אי-קביעת נכות נפרדת עבור אותה מגבלה תפקודית, וכן מהפניית הוועדה למסמך המתייחס לתסמונת כאב כרוני. פריט 92(2) לתוספת קובע כאבים מפושטים כפגימה נלווית לפיברומיאלגיה. 6. **הנמקה:** בית הדין קבע כי הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקה, התייחסה לתלונות המערער, ונימקה את החלטותיה באופן המאפשר ביקורת שיפוטית. 7. **פסיקות רלוונטיות:** בית הדין הפנה לפסיקות נוספות המוכיחות כי קביעת שיעורי הנכות הינה בסמכות הוועדה הרפואית, וכי הוועדה רשאית להעדיף את ממצאיה על פני מסמכים רפואיים. כמו כן, הודגש כי פסיקות שהובאו על ידי המערער אינן רלוונטיות לנסיבות המקרה. **סוף דבר:** בית הדין דחה את הערעור, שכן לא שוכנע שנפל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר. עם זאת, הודגש כי אין בכך למנוע מהמערער לטעון בעתיד להחמרת מצבו. **הוצאות:** בשל התנהלות המערער, אשר התעקש על ניהול ההליך ללא הצדקה, חויב המערער בתשלום הוצאות בסך 1,000 ₪ למשיב. **זכות ערעור:** על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.